שלום לדוד היקר

אהלן דוד יקר, המממ... נתחיל במשהו... אפשר למצוא אותי כאן בהרבה רגעי חרדות בהם החשש הכי מאפיין הוא ש - איני נמצאת בתודעתם של, למשל, "המנהלים". שהשקעתי המרובה סמויה ומוחבאת. לדעתי, חוץ ממה שקורה בראש, גם יש בזה משהו שבאופן מוזר גם מתממש קצת. יודעת עד כאב כמה זה מאפיין בכלל, וגם את מקור החרדות הללו. הפרשנויות. בסיס העבר. טוב, אם אין לי מקום כזה אצל האחר (או בי מולי), אז אין מה לדבר על פרידה, כי אין כאן שניים, נפרדים, אוטונומיים, אבל אם כן מצליחים לזהות, אז אולי... ובכל זאת אינטרנט... לא מן הנמנע, לדעתי, שאיזהו ערבוב כן נוצר פה. אבל יאללה. דוד, אני חייבת להודות בעיקר לך שברוב הפעמים, גם אם לא ידעת שמדובר בי, באותה דמות לחבר אליה, התייחסת אליי בדרכים מדרכים שונות, לא התעלמת ולא קיבלתי מולך תחושה של מנסים-לעקוף-אותי-בסיבוב. על כך המון תודות. המון תודות גם על כך שהיית אמיתי. המון תודות גם על האומץ. במונחים שלמדתי, וקטונתי, פרידה היא לא ניתוק מושלם (מה גם שזה בלתי אפשרי למחוק). פרידה משאירה בך חלק ממישהו או משהו אחר, בזיכרון, גם כשאינו במרחב הממשי החיצוני הקרוב אליך. אבל משאירה אותו כך שאינו משתלט עליך באופן הרסני ועם הכאב, שגם הוא בלתי נמנע, מאפשר לך להמשיך ולהתקיים. הגישה הטיפולית של האיש שעובד איתי על הנפש מייחסת משמעות נכבדת ביותר לעבודה סביב נושא הפרידה. לכשתגיע, גם אם בנסיבות מציאותיות משמחות פחות, לא נוותר על כך, ונקדיש לעבודה המסוימת הזאת חודשים מספר לפחות. הוא, ואנכי גם מסכימה מאד, שלפרידה יש חשיבות מכרעת הקובעת את גורל הטיפול כולו (והיה לי גם ניסיון קודם מר בעניין), וככל שאני זוכרת, דוד, כתבת גם אתה על כך, ושמחתי לראות שיש עוד מישהו שטוען גם כן שהנושא כבד משקל וחשוב. חשוב ובגדול. ובאשר לפורום... המממ... עדיין בליל. לא יודעת מה אני מרגישה. באמת. גם אין לי מושג עד כמה אני תלויה במקום הזה. אבל ברור לי שבטיפול אני תלויה ומאד... כשקראתי את הודעת הסיום, הרגשתי קור פנימי כזה, אבל לא ספציפי. זה כמו שאני מרגישה תמיד מול הודעות דומות, גם במקומות שלא הייתי מעורבת בהם בכלל, ורק חלפתי על פניהם. ראיתי את ההודעה כבר קודם. מבחינה רגשית היא לא תפסה אותי בהפתעה. נראה לי שלאט לאט למדתי לספוג את השינויים פה, ולהיות מושפעת מהם פחות. אבל רק כי זה היה במקביל לטיפול. מקווה שהציפיות שלי הפכו להיות ריאליות יותר. ראיתי, שהיתי פה כמה ימים, קראתי, הקשבתי לקולות השונים, ונראה לי שאני מצליחה להזדהות עם הרבה מהרגשות שעולים פה, עם העוצמות, אך במקביל, מצליחה לשמור על הזדהות ממרחק בטוח עבורי. נראה לי שאני מבינה, וגם קצת יודעת לעבוד איתם מבפנים. ואני... אני בכלל לא כועסת על ההודעה המשותפת שלכם. גם לא מרגישה שלקחו ממני משהו. גם לא מאוכזבת. במחשבה משוקללת - עדיף ככה. עדיף שזה אמיתי. שיכאב, אבל אמיתי. לא רוצה בלופים. בלופים זה יותר מאכזב ומכעיס וגם לא אמין. אתן דוגמא - למשל, המטפל שלי לא מחניק פיהוקים; כשמשהו מסיח את דעתו ואינו יכול להקשיב הוא אומר לי; כשהוא חולם כי בדיוק יוצא לו לחשוב על דבר אחר, גם את זה הוא אומר, והוא לא עושה את עצמו בכאילו. אלה דברים שאני מעריכה מאד. ולפורום - חושבת שהיה עמוס לכולנו. לקוראים. לכותבים. למנהלים. הגיע זמן מנוחה. לדעתי המרחק מכאן יכול לעשות הרבה טוב. לקרב אותנו לטיפולים שלנו. לחזק את הקשרים האמיתיים. ושום דבר לא מת, ואף אחד לא בורח. אני סומכת עלינו שנמצא את הדרך. אנשים כאן מוכיחים זאת כל הזמן, גם אם אינם שמים לב. די מגניב לראות את המקום שהמנהלים תופסים עכשיו. ועוד יש לנו קצת זמן לעקוב אפילו. :-) שנאמר, נחיה ונראה... זהו לבינתיים. אשת בוקר, שבכלל מוטרדת ורועדת מכל מיני דברים של מציאות... |כאן רשום שמי|

שלום אשת בוקר האמת שגם אני קצת מתלבט איך להגיב, כי בהרגשה שלי יש הרבה מאוד דברים בהודעה שלך וקשה יהיה להתייחס לכולם. ראשית כל, תודה על המילים הטובות. אני שמח שהצלחנו להיפגש בצורה מיטיבה בשמות שונים ושמח על התחושה הטובה שפגישות אלה השאירו בך. מעניין בעיני שאת כותבת על הדמויות השונות שלך פה בפורום, אבל ההודעה שלך (לא בפעם הראשונה, האמת) היא הודעה אינטגרטיבית מאוד, הודעה המחברת רגשות שונים מתוך הבליל, תגובות שונות והרהורים בכל מיני רמות של חשיבה. טוב גם לשמוע על המטפל שלך ועל הקשר האמיתי כל-כך שנוצר איתו. אמת שכזו, הרצון לכנות ולמפגש אותנטי ככל האפשר, היא משהו שגם אפיין בעיני לא פעם את האווירה בפורום, ואני שמח שמשהו מהאווירה הזו מצליח לעבור ולזכות להדהוד והתייחסות. ואני מסכים איתך גם בסיום דברייך: החשיבות של הטיפולים ה"ממשיים" היא מהותית בעיני, ונכון גם שלחיים יש כוח משל עצמם, ודברים אבודים לכאורה, לא פעם מפתיעים ומחזיקים מעמד. מקווה שכך יהיה גם פה, בפורום. שוב, תודה לך וכל טוב. להתראות דוד

:-) משמח לשמוע על אינטגרטיביות, כשאני, בעבר הלא רחוק, עוד כתבתי כאן על דיסוציאטיביות ופרגמנטציה ועוד... ראה מה הטיפול עשה לי, ראה מה הוא גילה... דוד, שוב תודה על האנרגיה ועל המוטיבציה החיוביות והטובות, לא ניתן להתעלם מכמה הן נוגעות, מרוממות רוח, מצליחות לרכך זעם, מעודדות ומקרבות ומכל הלב, בהצלחה ורוב נחת |אשת|

אשת אשת... אני עוד בקריאה, מחכה למלי בשביל לכתוב. אני... לא יודעת איך להגיד... חיברת לי הרבה בילבולים במה שכתבת. אני נסערת, בעוצמות שונות ובצורות שונות מאז הודעתו של דרור ביום ראשון. את... מופלאה בעיני. מקווה מאוד מאוד שאם יהיה פה המשך, שאת תהיי חלק ממנו. מנצלת את ההודעה שלי, כדי לשלוח חיוך חם לדוד. מעולם לא כתבתי אליך, אבל קראתי אותך בחיוך והערכה. אני חייבת להודות שהרבה מהדברים שכתבת ביומיים האחרונים הרגיעו אותי, והבנתי קצת יותר את הודעת העזיבה המשולשת... שיהיה לך הרבה בהצלחה, בהמשך הדרך, לאן שהיא תוביל... נועם