דוד. . . היקר..

טוב, אם יש פה לגיטימציה להוציא את כל מה שבפנים, כולל רגשות לא קלים, אז אני מוציאה. וטוב שכך. ואם, אם גם אתה דוד עדין לא מצאת את המילים הנכונות, אז זה גם בסדר שאני כבר יומיים מסתובבת עם בליל רגשות קשים בנושא, ללא מילים שיעזרו לי לסדר אותם או אולי לפחות להבין מה אני מרגישה באמת.. ולא לפחד מהם.. אז גמני פה.. עכשיו, ..בסדר..?? (בעדינות) (תראה כמה אני מפחדת ממני.. ממה שקורה לי בפנים.. ) אוףףףףףףףףףףףףף אוי דוד.. בא לי פשוט לכתוב לך את כל אותיות הא' ב' .. ככה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת ף ץ ן ם ו.. רק לבקש ממך לחבר בי ולי את כל מה שקורה לו ומבעבע לי בביפנוכו שלי.. בא לי כל כך כי אני לא יכולה לבד.. לא יודעת איך לבטא ולהוציא.. אבל אתה באמת לא יכול לומר לי מה אני מרגישה.. אתה רק יכול לפרוס לי את השטיח המעופף ולעודד אותי לעוף על גביו.. אז אני מנסה.. (שוב..) אני עצובה כל כך אני מפחדת נורא אני כועסת עוד יותר ((((((((??????????))))))))))) אני קפואה וגם קצת מבולבלת אני מבינה אבל לא קולטת ואם כבר, אני המומה (כנראה..) אני מנסה למנוע ממני להתחבר לרגשות כולן כי אני לא רוצה לפגוע בעצמי (וזה מאוד מאוד מפחיד) וזה ממש לא מגיע לכם. ובאמת, אני לא יודעת מה נכון. אני לא יכולה לתת לפורום לרסק אותי עכשיו!!!!!!! וזה יכול לקרות . וזה מסוכן לי. אני צריכה להתרכז בלאסוף את השברים שאני. זה חשוב. חשוב מאוד. אבל אני חלק מהמקום הזה. ו א נ י ל א י כ ו ל ה ל ה ת ע ל ם מ ז ה ! ! !!!!!!!!!! (((((((((((( להתעלם מה-פ-ג-י-ע-ה))))))))))))) זה גם יכול להיות טוב, זה שאני חלק מהבית הזה, עובדה, אני בחיים. נעזרתי המון בכם מנהלים יקרים. וגם ביקרות לי מכל פה, חברותי לכורסא שממול.. אבל, לפעמים חייבים להתרחק בכדי לא להיפגע.. האם באמת יש דבר כזה שלא נפגעים מפרידה בלי להתרחק..??? ומה יהיה באמת על המשתתפות כולן..?? האם הפרידה הזו תרחיק את כולן לפינות..?? רק לא זה. רק לא זה. זה יהיה רע. רע רע רע!!!!! זה לא יהיה טוב. לאפאחת. האם אני היחידה שבנוסף, נעזרה גם בדיירות הבית ולא רק ב 'אבא אמא'..?? האם אני מוזרה שאני שואלת שאלה שכזו..?? הלוואי שזה גם לגיטימי.. אוףףףףףףףףףף אחד גדול כזה מותש עמוס ומיואש.. וגם עצוב. אז זהו, פיזרתי פה באמת הרבה אותיות מן הא' ב'.. לא יודעת עד כמה זה עזר לי.. אני כל כך רוצה לבטא מלא מלא כעס ולהגיד מלא מלא מילים נעלבות.. אבל, איפה הם..?? האינם..? ((((( .. - ??? נילי.. יש כעס ויש עלבון!!!!!!!!! על מה את מדברת..?? ))))) לא יודעת לאן הן בורחות לי.. האם אני, גם אחרי ניסיוני לומר הכל, כל כך מפחדת..??????? זה מטורף. זה לא הגיוני לעבור את השבועיים הקרובים בחיפושים אחר הכעס כי לימדו אותי שזה פשוט לא הגיוני לא לכעוס באמת במצב שכזה.. ולמה זה לא טבעי אצלי.. ((((((((((רגשות))))))))))))) שוב.. מבולבלת שאני.. כן חשה את הרגש אבל עדין.. אין לו מילים.. אפילו שכן.. אין. אוףףףףףףףףף אני עדין לא נפרדת.. עדין משאירה את הזקן הטוב שלך, ועיני התכלת האגדיות.. (חיוך :) הייתי חייבת.. ) איתי.. נכון שזה בסדר..??? צב עצוב, שעדין אין לו גג.. מזל שלא יורד גשם עכשיו.. :((((((( ~נילי~

שלום נילי כן, זה באמת לא פשוט לחבר את הכל יחדיו - את הזכרונות, והמחשבות והרגשות. וכמו שהשפה יכולה פתאום להתפזר, האותיות עצמן להתרחק אחת מהשנייה, גם התחושה פה יכולה להיות מורכבת מכל הדברים הללו יחד ומהתהייה מה מחזיק אותם יחדיו ואיך אפשר להשאיר את הדבק הזה בכל-זאת. ואני חושב שאת מצביעה על משהו מאוד חשוב שקיים בפורום וזו ההתכתבות והקשר בין האנשים השונים פה, מעבר למנהלים. כמעט הייתי אומר אפילו מעבר לאנשים עצמם, אלא כחלק מהמהות המחזיקה, הביתית, שהפורום הזה מצליח לפעמים לייצר. אני שומע את התהייה שלך בדבר האם זה לגיטימי, לא "מוזר מידיי", שכל-כך חשוב לך מהכותבות האחרות פה, ובעיני בהחלט זו תחושה לגיטימית ומובנת מאוד. מעבר לכך, הדחף שלך לראות את מה שקיים, את נקודות האחיזה שנשארות גם כאשר יש כזה שינוי משמעותי, הוא גם נקודת כוח וגם מה שיכול לעזור לך, בעיני, לעבור את הזמן הזה לא מפוזרת אלא מאוחה, לא ללא בית, אלא כחלק ממשהו מחזיק ורחב יותר - את לאחרות, ואחרות לך..ובמהשך לדימוי שלך - לצב תמיד יש בית.למעשה, הוא עצמו הבית. פשוט, לא תמיד הוא מצליח לראות אותו ולהיות מודע לקיומו.. להתראות דוד