עצוב
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
דוד..עצוב לי שאתה הולך. עצוב שהקול שלך לא יהיה כאן איתי. עצוב שאין לי מילים לבטא עד כמה עצוב לי . אתה תהייה חסר. והיום יום קשה לי מידיי. ואני מתסוכלת מהפרידה מולכם. הייתם חלק ככ אמיתי מחיי. ובא לי לבכות . אין לי שום דבר טוב להגיד , ולא מוצאת את החלקים של התודה .. עכשיו . רע לי . והיאוש משתלט. כלום לא מצליח להרגיע , לטשטש וזה כואב. אז מה נותר לעשות ? מלבד לוותר על הכל ?.. אפילו עכשיו , לא מצליחה .. להביע את הכאב שלי כמו שצריך, הכל הופך לכלום. אני כלום. והכאב העצום הזה משתלט ומאדיר את הריקנות הזו שבתוכי . אתם לא יכולים ללכת .. פליז לא... דוד.. נו ...זה קשה מידיי. כן, אני בת 31 ומתנהגת כמו בת 6 , שוכחת כבר לסנן את התחושות האמיתיות .. כן, ואני עדין מרגישה את כל מה שכתבתי לדרור אתמול באותם עוצמות , אז נקשרתי לדרור מידיי ..בשנתיים האלה ולך ולמלי .. ואסור היה לי .. אסור ... פשוט אסור!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! דוד.. כאילו ונגמרה לי התקווה. עצוב עצוב עצוב דוד.. פשוט עצוב לי. שרית
שלום שרית אני מבין לליבך. עצובה הפרידה, עבור אלה שהתרגלו למצוא פה בית ועבורנו, עבורי, בהחלט גם. אני שומע את התגובה המיידית שלך, בנוגע לתחושת הטעות, להחלטה לא להיקשר עוד, ואני מכבד אותה ומבין אותה. עדיין, אני חושב שמעבר למיידיות והאותנטיות שלה, היא לא נכונה בעיני כתפיסה כוללת לחיים. יש כאב בפרידות, זה נכון. ולא להיקשר מונע את הכאב הזה. גם זה נכון. אבל העדר ההיקשרות גם מונע דברים אחרים, חיוביים, משמעותיים..וכל הדברים הטובים שאת מרגישה שקיבלת פה, שהם אלה שגורמים לפרידה להיות קשה ומכאיבה, הם אלה שלא היו אפשריים בכלל ללא היכולת להיקשר, לסמוך, למצוא בית..קצת כמו ההתלבטויות שלך בטיפול, סביב הבדיקה של האם ניתן להישען או לא. לכל דבר יש סוף, זה נכון, וזו עובדה של החיים. ועדיין, ללא העובדה הזו, לא היו אפשריות התחלות, ותקוות, וחיים חדשים. גם מבעד לכאב החזק, או לאחר שהוא שוכך, חשוב לזכור את הדברים האלה לדעתי.. להתראות בינתיים דוד
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
