טרם פרידה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום דוד מעט כותבת פה, נוכחת בשתיקה, מבקשת להודות לך על היותך שותף ליצירת מקום מלמד, מעורר למחשבה, מרגיע, מרגש. בהתייחסותך הקרובה, הלבבית,המקצועית, המטובלת בהומור, הנוגעת, יצרת עבורי מפגש. חשה, שהתחושות שפרידה זו מעוררת בי אינן זרות גם לך, ויש בכך לעורר קרבה מייטיבה. רוח דבריך כמו גם תובנות לא מעטות מצאו מקום בנפשי. מאד מעריכה את נתינתך. תודה מקרב לב תמר
שלום תמר אני ממש מצטער, כמעט שפיספסתי אותך, והנה נזכרתי ואני חוזר להודעתך.. אני חייב לומר לך שאת כותבת בקצרה, אבל המילים שלך מאוד מדוייקות בעיני. וגם מרגשות ונוגעות. יש איזו ברכה, אני מניח, אפילו בפרידה ובמפגשים שהיא פתאום מאפשרת. תודה לך. זאת הרגשה טובה לשמוע שתרמתי ושאת רואה אותי כחלק ממקום משמעותי עבורך. ואני גם מאוד מתחבר למה שעולה, בין השורות, מדברייך: שגם אם ישנה פרידה, והיא אינה קלה, ישנם מפגשים, שלא נמחקים ומשאירים חותם, ממשיכים ללוות אותנו גם לאחר מכן. להתראות דוד
כעס, כאב?
כעס, לא. הרבה הרבה הערכה והכרת תודה על ההשקעה של דרור דוד ומלי במקום הזה. אני חשה, ולא רק כעת בעקבות הדברים שדרור ודוד כתבו, את תחושת כובד האחריות והמחויבות שלהם, ומעיזה להגיד שאתמול הייתי קצת בהלם מחוסר האיזון בין עוצמת רגשות הכעס שעלו כאן, ובין הכרת הטוב,את הפער במקרים מסויימים, בין הכבוד שמוענק לנו, לרגשותינו, ובין כיבוד רגשות הזולת, את חוסר האיזון בין ה'מגיע לנו' ובין 'זכינו'. וכן , הגעתי לפורום הזה במקרה ואכן מרגישה שזכיתי. וודאי שישנה לא מעט עצבות בצד רגשות אחרים שנוסכת פרידה ממקום משמעותי. זה נרמז בדברים שכתבתי. משתדלת לחוות פרידה , לקחת את הכאב, למקום של חווית רגעים מכוננים עבורי בקשר. יש 'מה' שמסתיים , ויש 'מה' מאד משמעותי שנשאר. בנוסף, פרידה, אם רק מאפשרים לה, מרפים קצת, אינה מותירה וואקום אלא מאפשרת דיבור חדש, לא רק זה הפנימי אליו התייחסתי, אלא גם חיצוני. יוצרת מרחב פנוי למפגש עם עולמות חדשים.
מי אמר שחייבים להיות כאלה?
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
