מיני התרסקות

היי דרור, אתה בטח לא זוכר את ההתרסקות שהיתה לי לפני כ- 4 חודשים. עזרת לי מאוד אז. חווה משהו דומה לאז אבל לשמחתי מיני התרסקות. זה מתחיל להתבשל, להתעצם, למלא את כל כולי, ובמיוחד לכאוב. אני עושה הכל, והיום יש לי כלים, אבל ההרגשה הזאת מתעקשת להישאר פה. אוף!!! לנצח יהיו גלים? זה די דומה לאז, אותה הרגשת פגיעות, שנובעת מהיכוות הסירוב של הצד השני, מעניין שאפילו בטיפול יש שיחזור של אותה תקופה: הנושא, הערעור במערכת היחסים ותחושת הלבד. עכשיו כשהמרווחים בין הגלים גדולים, כך עוצמת הכאב גדולה יותר, כי אני יודעת כבר מה זה להרגיש טוב, כמעט נורמאלית, מודעת לעצמי, העיניים פתוחות, הכל מתלכד בפנים ובעיקר האוויר עובר בקלות. לתת לכאב למלא את כולי, או בכל זאת לנסות להילחם בו? כמה כוחות יש לבן אדם? אין מלאי מוגבל? לא בטוחה שתמיד יהיה לי כח לתהליך שאותו אני צריכה לעבור. מה אתה אומר? יש לך מילים מנחמות ומעודדות גם הפעם? שירה.

שירה שלום, אני שומע את החשש שלך מפני הכאב שאת חשה, הכאב שלהרגשתך מבשר על בואה של התרסקות. את שואלת האם יש אין סוף כוחות, האם יהיה בך הכח להתמודד עם זה הפעם. אני יכול רק להצביע על מספר דברים שאת אומרת ושנראים לי כמשמעותיים מאוד, את אומרת שהפעם זה נחווה בעינייך דומה, אבל גם שונה. זה מזכיר את הכאב שהיה, אבל יש בך גם את היכולת להבין יותר מה קורה לך, עם מה את מתמודדת, לראות כיצד זה משתחזר בטיפול. את מרגישה שיש לך כלים, ושאת מרגישה רווחים גדולים יותר בין הירידות, כל אלו מסמנים לי שאת עושה תהליך חשוב בטיפול. צוברת יותר ויותר יכולות להתמודד עם הקשיים, כולל יכולת לזהות אותם כשהם מתקרבים. אני רוצה להציע אפשרות שלישית, לא להכנע לכאב, אך גם לא להילחם בו בכל כוחך, אלא לאפשר לעצמך לא להיות לבד איתו אם וכאשר הוא יבוא, להיעזר בטיפול, כפי שנשמע לי שאת מצליחה להיעזר. דרור