אופ-איכס-איה-דייייי!!!!

מלי יקרה מה שלומך? אני לא יציבה רגשית, כרגיל. אולי קצת יותר מכרגיל. לא יודעת. מרגישה קצת פריכה לאחרונה (עושה לך היגיון המונח הזה?). כבר הפסקתי למנות את מספר הפעמים בהם תפסתי את עצמי בוכה בשבועיים האחרונים... . אני לא מודעת בכלל לזה שאני בוכה... עד שאני פתאום קולטת שאני בוכה...מוזר (איך היית מסבירה את זה?). הכאב ושאר מיני מועקות כל הזמן מציפים ואני לא יודעת איך (לעזאזל) עוצרים את ההמטומה הפנימית הזאת. איך זה שלגוף ובמיוחד לעור, יש יכולת ריפוי מדהימה אבל בכל מה שקשור לנפש זה לגמרי הפוך - מסובך, איטי, לא רציף, לא עקבי, לא מובחן...כואבבב??? תודה מראש #

סולמית יקרה. נשמע שאת בסוג של טלטלה רגשית, שאולי תוכלי להבין יותר עליה אחרי שהיא קצת תשכך. חזרתי שוב למכתב שלך כדי לוודא שלא טעיתי בכך שלא הופיעה המילה עצב או דכאון, ואכן... נדמה לי שאת מעבירה יותר תחושה של מוצפות רגשית מאשר של עצב. לפעמים זו התחושה שהנפש "צרה מלהכיל", ואז הכל גואה וגועש... אני לא יודעת לגבי המשמעות של הבכי ה"לא מורגש", אבל אולי הוא חלק מאותן המערכות שכרגע קצת יוצאות משליטה. אל תבהלי, תני לגוף ולנפש לעבד ולעכל את מה שצריך, ומקווה מאוד שבקרוב תרגישי הקלה ותוכלי לנוח. שיהיה סופ"ש שקט ורגוע, מלי.