מלי.. :(

'הילד רוצה לחיות' כך נכתב בפרוספקט. הילד צריך 140,000$ כדי לשלם למנתח הגרמני, שיבצע את הניתוח לילד, בגזע המוח. 'מי אמר שהילד הוא זה שמבקש באמת לחיות' חשבתי לעצמי. 'מי אמר שהוא לא מעדיף למות, על פני כל היסוריים המתקיימים אצלו והבאים לבא..?' כנראה שפעולת ההורים להצלת ילדם, מונעת מרצונם הם, לשמר על חייו של ילדם. אולי אף יותר מאשר רצון הילד, שרוצה בכך, כך יראה לוודאי, רק בכדי להפסיק את סבלו הרב. אומנם מחשבות מלאות ניגודיות.. מחשבות כבדות, עמוקות ומציפות את אשר כבר קיים. מי אני שיאמר מהו רצונו של הילד, שהרי, כל שאני אומרת בכך, הוא מהו רצוני אני. ורצוני, גם הוא מלא ניגודיות. האם אלו הם סמני החיים..?? הכיצד אוכל ל'הסכים להם'..?? לכללים הללו..?? ל-היות התהליך – תהליך.. ??? עוד כמה חתכים בבשרי יווצרו, כשם שחתכים בנפשי יחרטו, עד שאגיע לאי המבטחים..? כמה מפחיד אותי עוד לחשוב, שגם באי, א"א לשרוד בלי משהו חד. סכין למשל..?? האם הרוע הכרחי באמת לקיום..? שהרי בלעדיו, איש לא ידע להעריך את שמיטיב עימו..? האם רק על דרך השלילה אנו מסוגלים להתקיים..?? האם הצורך בחפצים (קרי = מצבים) חדים, רק הוא המסייע לקיים באמת את הקיים..?? שהרי בכדי לבנות בית על אי, יש לחטוב עצים, וזאת ע"י החד, ע"י החד, החזק, הקובע, ה - הכרחי..??? איני יכולה עוד (או כך אומר הקול ה'הוא', בי). אני נקרעת בין הסבלנות שנדרשת ממני לתהליך, מה גם שבצורה זאת, אני נ-ק-ר-ע-ת. משמע = קרע. רע = חותך = ש ל י ל י. :(((((((( ~נילי~

שלום נילי. אני שומעת אותך נאבקת בין הצורך להלחם, לא לוותר, לבחור בחיים, לבין הקול שמעודד לוותר, להרפות, לא להלחם. אני חושבת שעבורך לבחור בחיים הוא לבחור במלחמה המתישה, היומיומית, הכואבת, ושעבורך חיים כרוכים במאמץ, בכאב ובסבל. אני באמת מאמינה שיום אחד תוכלי לתפוס אחרת את החיים - שלך ובכלל. אני מקווה שתוכלי לחוות את הבחירה בחיים כבחירה שיש בה גם בחירה בלהרגיש, לחוות, להתרגש, להנות. אני מרגישה שמולך, התפקיד שלי היום הוא להזכיר לך שגם אם כעת את נאבקת ומתייסרת, זה כדי שבהמשך תוכלי להרגיש יותר שלווה ונינוחות, ולהנות ממה שיש לחיים להציע לך, ואני משוכנעת שיש. מקווה שתרגישי יותר טוב, ושלמרות הקושי תמשיכי לבחור בחיים. מלי.

אל תצחקי עלי מלי.. אבל מדוע זה מפריע לי כל כך שלא כתבת 'נילי יקרה' היום, כדרכך הרגילה (איתי) ..?