דוד, למה?

יש אחת דינה, אומרים עליה היא קשה קשה. יום אחד כולה שלך, אחר כך היא בורחת. דינה אומרת אני אוהבת אותם-באמת. אחר כך מוסיפה אולי בעצם אני סתם רוצה לקחת. כשדינה בוכה, אם אתה ליד - אתה נשבר. תופסת חזק בידיים כאילו לא נשאר דבר. דינה שואלת "למה אני לא יכולה לחיות?", לוקחת סכין וחותכת את כל הטעויות. דינה תגיד "אני כולי שלך, בוא קח אותי לעננים, אני רוצה קצת נחת". יש לה הכל, והיא לא מרוצה, כשהיא לא מבינה מה אין לה אז היא משתגעת. כשדינה בוכה, אם אתה ליד - אתה נשבר. תופסת חזק בידיים כאילו לא נשאר דבר. דינה שואלת "למה אני לא יכולה לחיות?", לוקחת סכין וחותכת את כל הטעויות. (מילים:מיקה קרני)

שלום דינה בניגוד לדינה שבשיר, אני מקווה שאת מוצאת בינתיים סיבות טובות דווקא לחיות, סיבות שלא מערבות בתוכן סכין וחיתוך. את שואלת אותי "למה?" ולי נשמע שזו לא בהכרח השאלה כרגע. השאלה היא איך? איך להצליח לחיות? מה יכול לעזור מלבד החיתוך? מה יכול לעזור לתהליך של גדילה ולא של קיצוץ? ואחרי שה"איך" מקבל תשובה, אפילו חלקית, אפשר להתפנות ל"למה" כל זה התחיל ולמה קשה כל כך לחיות, ואיך אפשר בכל-זאת.. להתראות דוד

תודה. ריגשת אותי.