עייפות החומר

רק לי יש תחושה כזאת כאן בפורום של עייפות החומר?? והרוח..... (למשל לא מעלים הודעות ולא רק בשבת או מסיבה ברורה, או עונים במעין "לצאת ידי חובה", בתשובה אוטומטית, לקונית) אולי שחיקה וזה לגיטימי ובכל זאת... וזה נראה בכל המשמרות ואולי גם הודעה זו לא תועלה... וזה נובע רק מידיעה שפעם היה כאן אחרת. יותר טוב ובהרבה. ואולי תגידו שזו השלכה.... אולי גם. אבל לא רק. ואולי לא תגידו בכלל, כי לא תענו גם על זה....

שלום לאלמונית את מעלה שאלה מעניינת, ולא ניתן אף-פעם לפסול אפשרות של שחיקה או עייפות, המשפיעות על הכתיבה. לא נשמע לי שיש כאן השלכה (או, כמו שאת כותבת, לא רק) אלא בעיקר געגוע לעבר וכעס ואכזבה על ההווה הלא מספק. מעניין לשמוע עד כמה התחושה הזו משותפת גם לאחרים בפורום, וגם לאילו דברים בעיקר את מתגעגעת מימי העבר. להתראות דוד

ערב טוב דוד מרגישה שההתייחסות לשאלות היא רצינית ועם כל הלב. לעיתים תוהה מניין הסבלנות והפנאי הרגשי לנוכחות קבועה שבוע אחר שבוע. מאד מאד מעריכה. נוכחת בדרך כלל בשתיקה ומוצאת את התייחסותכם מעניינת, מרגשת ומחזקת. יצרתם 'מקום' שמבלי להיכנס ליתרונותיו וחסרונותיו, מאפשר לפרוק מעט מהקושי, ולהפיג מעט מהבדידות. תודה:)

הי, אני משתתפת אחרת והייתי רוצה להוסיף - חל. חל שינוי. קטן כגדול - מהפך לחיישנים. במיוחד לרגישים שבהם. חשבתי לכתוב מה היה פה בעבר שהיום זה אחר, אבל ניסיתי להקשיב גם לקול שאומר שאם רוצים לבנות, צריך להשקיע יותר משאבים להתעסק במה שיש עכשיו ולא רק במה שעבר ואין. אבל גם, לצערי, יש לי בעיה עם רגש הגעגוע... לרוב לא מוחזק ולא נגיש :-( ת'אמת, לגמרי לא בטוחה שמתאים לומר שדווקא טוב יותר או רע יותר, במיוחד כאשר מדובר לטווח ארוך וברגשות של סיפוק שמחזיק מעמד. חשבתי הרבה על היתרונות והחסרונות של כל דרך עבורי אישית. אז ובהווה. למרות תסכולים שונים, מצליחה גם להבין ולהעריך מאד בנקודות מסוימות את דרך הניהול העכשווית בהשוואה לזו של פעם. כן, גם מולי פעם ומול מי שאני אחרי זמן. מה התאים לאז ומה פחות מתאים היום. וכן, דווקא סביב המקומות שבהם יש לי במקביל משאלות זועקות הפוכות (ולכן הן נחשדות ! ). וכל זה מתקשר אצלי ל... גבולות - ההגדרה והטשטוש שלהם. גבולות וגם פרידות. לפני כמה ימים רשמתי לי, קצת בלב קצת במחשב, הודעה העוסקת סביב נושא זה (אולי כמייצג משהו רחב יותר בעולם שלי). בכל אופן, לא שלחתי לפורום. מניחה שזה יותר קשור לחרדות והחסרים שנוגעים אליי אישית וזה הולך לטיפול בעיקר. בכל זאת דוגמא - בעבר, (שגם היו בו רגעים נעימים מאד למשתתפים), ובחלקים מאיתנו כאן, יכולתי לשמוע יותר ביטויי קנאה מעכבת, חמדנות, תלות וגם בלבול ואי בהירות סביב נושא הגבולות, בלבול שייתכן שסחף עמו רגשות אשמה. אולי גם היה יותר מן בלבול בהקשר ההבחנה בין טיפול לפורום. לא בטוחה ומגובשת לגמרי במה שאמרתי. רעיונות התחלתיים, וגם הם, ככל הנראה, יעברו עיבוד ועוד עיבוד. לפעמים אני חושבת שבעצמי (כמשתתפת) מוצאת אותי עייפה מהדו שיח הפנימי שלי מול האובייקט הזה שנקרא "פורום", וגם אילו היה נותר דומה יותר בקווים נוספים לאופן שהתנהל פעם, או כמו שתפסתי שהתנהל, ייתכן שהיום הוא היה מתאים לי עוד פחות. די מביך לעתים, ומתביישת שיותר מידי בזה אני עוסקת, בהתבחשות ובמוטרדות היתר מתרחישי אינטרנט, אולי בדרך שנראית חסרת פרופורציות. אם כי אני כבר די מכירה מול מה קופצות לי מחשבות מסוימות, ובהיעדר מספיק מציאות (כי בסופו של דבר להיות כאן זה רק כשאני לבד לבד) העוצמות מגיעות רחוק ומתגלים בי כל מיני צדדים שאני עוד צריכה ללמוד להחיות איתם יותר בשלום. נראה לי שאחת האינדיקציות דרכן אוכל להבחין בשינוי בי, יתבטא גם באופן השימוש שלי במקום הזה. ולסיום אני לא יכולה שלא לחשוב על הרקליטוס ואחת האמרות המפורסמות שלו, שגם ליאת ציטטה בזמנו: " No man ever steps in the same river twice, for it's not the same river AND he's not the same man." שלכם בתודה