יש דבר כזה?

שלום דרור, 1) האם נתקלת פעם (היפותטית, בספרות מקצועית, או בפועל) בסיטואציה שבה מטפל מעריך מטופל/ת עד כדי כך שהוא שוקל להכיר לו/ה בן/ת זוג ממשפחתו הקרובה? 2) האם אתה רואה בכך בעיה אתית? (למטפלת שלי יש רק בנות, כך שאינני חושבת שאני מביעה בשאלתי משאלה מודעת או בלתי מודעת :-)) תודה על המענה, מטופלת

שלום לך, אני משער שיש רקע לשאלה שלך ואני מוצא שאני מסתקרן ממנו. ייתכן והרקע קשור למחשבה עד כמה מטפל יכול להעריך מטופל, לרצות לצרף אותו למשפחתו. במובן זה זה לא חייב להיות דווקא זוגי אלא בכלל המשאלה להיות מצורף למשפחה. אני אשמח אם תוכלי להרחיב מעט יותר על הרקע לשאלה. בכל מקרה, מבחינה היפותטית הכל יכול להיות, אם כי יש בכך בעיה אתית חמורה ולכן אני מניח שלא שמעתי על כך. דרור

תודה על התשובה. אני מודה שהחלק שאהבתי בה יותר מכל היה הנימה האישית ששזרת בה ("אני מוצא שאני מסתקרן ממנו.... אני אשמח אם תוכלי להרחיב מעט יותר...") מעניין שאותה דילמה בדיוק הייתה לי השבוע מול המטפלת: שאלתי אותה האם כאשר היא שואלת אותי שאלה היא אכן מעוניינת לשמוע את התשובה, או שמא בשאלותיה היא רק מתכוונת לתת לי כיוון למחשבה ופתח לדיון נוסף. ובכן, גם בלי לדעת זאת לגביך, אני אבהיר את הרקע לשאלתי המקורית. צדקת בהשערה שהוא "קשור למחשבה עד כמה מטפל יכול להעריך מטופל", ולכמיהה שלי לדעת האם היא מעריכה אותי באמת, למרות מי שאני. עם זאת, אני תוהה מדוע עדיין, אחרי שבע (!) שנות טיפול, אני ממשיכה להיות עסוקה בזה... בנוסף, אני משערת שהנושא של מציאת בן זוג, שנדון כרגע בפגישות שלנו, תורם גם הוא רקע לשאלה. האמת היא שאינני נוהגת לשגר הודעות לפורום אם אין לי צורך במענה קונקרטי, אבל הפעם, בניגוד גמור להרגלי, שלחתי תגובה בלי לדעת כלל אם בהודעת ההמשך הזו אני רק מכבידה עליך בצורך להתייחסות נוספת מצדך.