צביעות בטיפול

שלום, רציתי לכתוב על משהו שמאוד מציק לי. אני רווקה בת 44, כמעט ללא קשרים בעבר, בהווה וכמובן גם בעתיד. אפשר לומר שכבר התרגלתי ללבד, והכמיהות לקשר קרוב כמעט הודחקו לחלוטין אבל כמובן שפה ושם הן עוד צצות אל פני השטח. אני בטיפול עם הפסקות אצל מטפל אחד לאורך שבע שנים. אני מאוד מחבבת אותו ועושה רושם שגם הוא אותי ודיברנו הרבה על הרצון שלי בקשר (יותר בעבר, כי כאמור, כבר התייאשתי לחלוטין). הוא בן חמישים והשבוע התברר לי, לאחר שהתגרש, שיש לו חברה בתחילת שנות השלושים לחייה. עובדה זו מאוד ציערה אותי, שכן היא ממחישה לי את מה שאני יודעת מזה זמן - שלא אוכל למצוא גבר בגילי או באיזור גילי, שכן הם מעוניינים רק בנשים צעירות מהם בעשרים שנה, על מנת שיוכלו להמשיך ולהתרבות! ומי שעשוי להתעניין בי הוא "חטיאר" בן שישים. כך הראו גם הנסיונות האחרונים שלי באתרי היכרויות ולכן נואשתי מהם כליל. מה לעשות, איני מעוניינת בגבר הגדול ממני בעשרים שנה ואחרים אינם מחשיבים אותי כאדם, שכן הרחם שלי לא שמישה. ברור שאני מאוד כעוסה וממורמרת ואיני מוצאת טעם בלשוב אל הטיפול עם אדם שמצד אחד מנסה להציג תמונה שבה הכל עוד ייתכן, האפשרויות פתוחות, ומנגד בחייו האישיים ממחיש בדיוק עד כמה העולם הולך ונסגר בפניי. אשמח לשמוע את דעתך בעניין.

שלום שילה. מתיאורך נשמע שהטיפול האישי שלך התנגש עם מידע שנודע לך על המטפל, והמפגש הזה הוא בלתי אפשרי עבורך. אני שומעת הרבה חששות וכעסים, חלקם, כך נראה, מבטאים תפיסת עולם שאולי סטראוטיפית ומצומצמת (למשל: שאת לא "שמישה", שגברים מבוגרים רוצים רק צעירות, ושגברים מבוגרים הם "חטיארים"). אני חושבת שדרך כך את מספרת על המחסומים והמשקפיים שדרכם את תופסת זוגיות, ושאולי יעזור לך לבדוק את האמונות והתפיסות הללו. אני ממליצה לך לפתוח עם המטפל שלך את התחושות לגביו ולגבי המשך הטיפול איתו. אני מאמינה שאם תצליחו לדבר באופן פתוח וישיר על הנושא, תוכלי לא רק להיות יותר בטוחה ונינוחה כמטופלת, אלא גם תהיה לך הזדמנות לבחון ולערער כמה מהאמונות ומהתפיסות שיש לך על עולם הזוגיות. בהצלחה, מלי.