לא גאה בזה

היי, אז כך הייתי רוצה להתדוות על משהו שאני לא גאה בו (חיפשתי כומר אבל אין כל כך בנמצא) בכל אופן, אני גדלתי עם אב אלים מאוד... זה לא היה נחמד בקיצור, בכל אופן... יש עכשיו פרויקט ב ynet שעוזר לילדים שנמצאים במצב בו הייתי בתור ילדה, אני שמחה שעוזרים לילדים האלה, אני גם מרגישה שזה נותן לגיטמציה לי בתור אדם, אשה לכל החלקים שבי גם כאלה שהייתי אמורה להסתיר ועכשיו מעלים את העניין הציבורי הזה לכותרות. אבל מה שאני לא גאה בו זה שאני מקנאת בילדים האלה. אני קוראת על זה שהם מקבלים משפחות אומנה ואני כל כך מקנאת בזה שמישהו טרח להגן עליהם פיזית ולומר להם שהם לא זבל, שהם חשובים מספיק כדי שיתנו להם קצת יחס חיובי, הגנה ובית. אני שמחה בשבילם. אבל אני כל כך מאוכזבת על זה שאני גם מקנאת... קיוויתי שאני יותר טובה מזה.

שלום אבי"כ. מצער לשמוע שחייך התחילו באופן כ"כ כואב ובלתי אפשרי. אני מניחה שלא היה פשוט לגדול, לצמוח ולהתפתח בתנאים הללו, ושאת נושאת עימך את הצלקות עד היום. אני חושבת שהיכולת שלך, וגם הנכונות שלך להודות בקנאה היא מעוררת התפעלות. אני שומעת את החלק הכנה, האותנטי שבך, שלא מצליח להיות נדיב במקומות שבהם הרגשת שנגזל ממך. אני חושבת שקנאה באה במקומות שבהם אנו פוגשים משהו שלנו אין, וכ"כ היינו רוצים בו. נדמה לי שאם היית גדלה בבית נורמלי, לא היית חשה את אותן תחושות כלפי הילדים בפרוייקט, אבל עבורך זוהי תזכורת חיה ושורפת למה שלא היה לך, למה ולמי שלא ראו, שמעו, עזרו, למה שלא ניתן לך והיה מגיע לך. לילה טוב, מלי.