אין
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי מלי טוב לראות אותך כאן.. מה שלומך מלי?.. איך עבר לך השבוע? טוב שהגיע סופ"ש.. נכון מלי?.. אפשר קצת לנסות להרפות מהכל.. או לפחות לא לעבוד כל כך קשה.. היה לי שבוע מאוד עמוס וקשה.. גם פיזית - המון שעות עבודה.. אבל בעיקר נפשית.. המטפלת אמרה לי שכשעובדים כל כך הרבה (יותר מ 12 שעות ביום) וכשלא אוכלים, ולא ממש ישנים טוב.. סף הרגישות עולה.. מאוד.. ואולי זה קצת מה שקרה לי.. ואולי היו דברים נוספים.. שהביאו אותי לרצון ולצורך לפגוע בעצמי.. מלי.. אתמול קרה לי משהו.. ש.. אני אפילו לא יודעת איך להגדיר אותו.. הייתי אתמול במצב נורא לא טוב.. רציתי רק לפגוע בעצמי.. לא יכולתי יותר להחזיק שום דבר בתוכי.. התקשרתי למטפלת.. למזלי היא חזרה אלי לפני שהספקתי לעשות משהו.. כשהתחלנו את השיחה אמרתי לה שלא תחפש סיבה למצב שלי, שלא קרה לי שום דבר שצריך לגרום לי להיות במקום רגשי שכזה.. אבל היא התעקשה.. שגם אם אם אם לא קרה משהו מבחוץ, הרי שברור שקרה משהו בבפנוכו שלי.. בהתחלה לא הסכמתי איתה.. אפילו די עצבן אותי שהיא אמרה שבטוח קרה משהו.. אבל אז.. באמצע השיחה.. פתאום.. סיפרתי לה משהו שעלה בי באותו רגע.. משהו שקרה לי בעבודה.. סיפרתי לה על משפט מפגר שמישהו אמר לי.. (מה"חכמים" האלה.. שכשקר לך נורא, רוצים "לחמם" אותך...) שבשניות העלה בתוכי את הזונה, את השרמוטה, את המפלצת שאני.. כמובן שהיא הסבירה שמשפט כזה יכול להביא נפגעת למקומות מאוד לא טובים.. והסבירה עוד כל מיני דברים.. אבל מלי.. אחרי שסיפרתי לה.. משהו פתאום נרגע בי.. כמו בקסם הבכי נרגע.. יכולתי לנשום.. כל הרצון והדחף לפגוע בי כמו נעלמו... ואז אמרתי לה.. ש.. נרגעתי.. פתאום נשמעתי כל כך אחרת.. משהו בי הפתיע אותי.. מאוד.. אני עד עכשיו לא מבינה את זה.. קשה לי להסביר את ההרגשה שהיתה לי.. זו פעם ראשונה שהרגשתי ככה.. קצת מפחיד אותי להגיד, אבל היה בזה משהו טוב.. ומלי.. היא אמרה לי שהיא גאה בי.. שהצלחתי להתקשר אליה לפני שפגעתי בעצמי.. שמעתי בקול שלה שהיה משהו מאוד טוב באופן שנרגעתי.. בתהליך שקרה.. (אם אפשר לקרוא לזה תהליך..).. מפחיד.. כבר אמרתי, אני יודעת.. לא בטוחה שהצלחתי להעביר את שרציתי, אבל.. אתמול כל כך רציתי לשתף אותך וכל כך התאפקתי.. ועכשיו זה יצא ככה מבולבל ולא מובן.. אבל קצת בסדר לי עם זה.. ועד שזה ישתנה.. (וכן, זה יכול תוך שניות להשתנות) אני אלך עם זה.. בינתיים.. : ) שיר
שיר יקרה. שלומי טוב, ושמחה לשמוע שגם את ככה (ומקווה מאוד שזה לא השתנה...). נדמה לי שמה שקרה לך עם המטפלת הוא ציון דרך חשוב בנסיון שלך להרגיש יותר טוב. נראה שיכולת לתת קצת מקום, ליצור רווח, בין התחושה הרעה לבין הנסיון לפגוע בעצמך, ובמקום הזה, שאפשרת, הקול של המטפלת יכל היה להשמע, להדהד וגם להרגיע. אני נורא מקווה שתוכלי לזכור את זה בפעם הבאה שתרגישי לא טוב, ובמקביל - שהחוויה הזו תוכל להכנס לשק "הדברים הלא ברורים מאליהם", הדברים שאת מצליחה לשנות. שיהיה סופ"ש רגוע, שקט ונעים, מלי.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
