לטלי פרידמן

בבקשה בבקשה תתייחסי למה שכתבתי אתמול (נושא - לאנג'ל או בכלל). אני ממוטות נפשית מכל מה שמכיל המכתב. אני לא יודעת איך להמשיך.

:-)

שלום טלי, קודם כל תודה על התגובה. אני נמצאת בטיפול במשך כמעט שנה וחצי. בהתחלה הטיפול היה אינטנסיבי מאוד. פסיכולוגית פעמיים בשבוע, פסיכיאטר, רופא תזונה. עברתי גם אישפוז של חודשיים. ברגע שהמשקל קצת התייצב הטיפול נהיה פחות אינטנסיבי וכרגע אני כל שבוע אצל הפסיכולוגית. פעם בחודש אצל הפסיכיאטר ש"מאכיל" אותי בתרופות ומרופא תזונה אני די מתחמקת... אני לא ממש עושה את מה שהוא ממליץ, אז חבל לי על הזמן שלו. ניסיתי גם טיפול בקבוצת תמיכה, אבל זה ממש לא התאים אז פרשתי. הטיפול הפסיכולוגי מאוד מאוד עוזר לי להפתח. לקח לי כמעט שנה סוף סוף להתחיל לדבר על משהו אחר חוץ מאוכל... אבל מה שהכי קשה לי עכשיו זה להודות שהעניין הזה עדיין כל כך עמוק בפנים. יש דברים שאני עלולה לאבד רק בגלל האובססיה הזאת. דברים כמו אהבה - שזה הכי חשוב לי בעולם, אבל האנורקסיה כאילו שואבת ממני את הכוח להתנגד לה. יש תקופות טובות, יש פחות (כמו עכשיו). הדיכאון חוזר ובגדול, התרופות שוב לא משפיעות וכבר נמאס לי בכל פעם להגדיל את המינון או לנסות תרופה אחרת. טוב, אני כותבת יותר מד, אני גם לא יודעת למה בדיוק ציפיתי לשמוע, אולי אני פשוט צריכה שיקשיבו לי...