...

דוד, קצת הרבה לא נעים לי לכתוב על הקורה אותי כשאנשים לוקים בחרדה יומיומית וחיילנו פוגשים את הפחד מהמוות ואת המוות עצמו. אך הנה אני, פה, כן מביאה עצמי בשקט הרועש שלי. מצבי רע מתמיד לא יודעת לכתוב לך את המילים הנכונות כדי להיעזר. לפני שבועיים דיברנו (אני ואיש השעה)על הפסקת הטיפול, החלטתי לסיים את הטיפול ואז לסיים את חיי, המטפל שלי יקר לי מדי מכדי למות לו בתוך הטיפול. לאחר הפגישה ה – לכאורה אחרונה החלטנו שנמשיך בטיפול. דיברנו על כך שאני במצב אובדני ביותר, דיברנו על אפשרות להתערבות תרופתית, באחד הערבים השבוע כשהרגשתי על ערש דווי סימסתי לו שקיימתי יחסי מין מגיל שש. בפגישה שלאחר הסמס הרגשתי כה מבויישת ומלוכלכת – שאמרתי לו שהסמס היה שיקרי ושככל הנראה אפשר והייתי קצת פסיכוטית. האמת היא דוד שהסמס לא שיקרי, פשוט הרגשתי מולו כל כך אחרת, הרגשתי לא שווה, חולה, מלוכלכת שהעדפתי את העיניים שלו, את המבט שקדם לסמס. אפשר ותגיד שהמבט הוא פרשנות פנימית שלי-אולי, ובכל זאת לא יכולה לחשוב עליו חושב עלי את מה שאני חושבת על עצמי. אמרתי לו שחושבת על המוות 24/7 (יש רשת כזו לא?) נעים לי - עד כמה שאפשר להגיד נעים, שהוא לא פועל מהחרדות שלו ומסוגל לאפשר לי לדבר על המוות בלי סייגים. מה שבעצם רציתי לשאול הוא כלום, סתם רציתי להניח פה את הבלבול. כמה טיפשי וחולני יהיה זה לומר לו שבעצם לא שיקרתי והשקר הוא כשאמרתי ששיקרתי....גם כך השפיות לא ממש בשפע לאחרונה. האמת היא דוד שלא נראה לי שהוא האמין לסמס, בתחושה שלי שהוא לא מאמין למילה שאני אומרת, גם אני לא ממש מאמינה לו כשהוא נראה מכוונן ומגויס באמפטיה שלו. דיברנו על כך שאם אני מרגישה שאני מסוכנת לעצמי אז להתקשר אליו, בעבר יכולתי לעשות שימוש בהצעה הזו, כיום גם כשאני מרחק קפיצה לכביש – מתה מבושה להיעזר בו, בראשי חושבת על כמה אני פתטית, חלשה ואבסורדית ועד כמה לעזאזל אין לי זכות להפריע לו בחייו. ובתוך כל זה שכחתי לשאול לשלומך. negra

אוי נגרה.. מילים קשות.. קשות מאוד אפילו.. אבל את פה.. מה זה אומר..? (בעדינות, רטורית כמובן..) ... .. . אין הרבה מילים להוסיף.. היי חזקה עד כמה שאפשר.. ~נילי~

בנות..... ----------------------------------------------------------------------------------------- איזו תמיכה מחמם את הלב! דווקא נילי נגרה ושרית עם כל הכאב מחזקות זו את זו... נעים ועצוב לקרוא אתכן! ----------------------------------------------------------------------------------------

שלום negra מבין הדברים שאת כותבת, אני נאחז בעיקר בתיאור הקשר בינך לאיש השעות השלך. קשר במובן הכמעט קונקרטי, כי לפי תיאורך נשמע שהטיפול קושר אותך לחיים, מהווה מעין חבל מחזיק גם ברגעים בהם הפיתוי לקפוץ הלאה הוא גדול מנשוא. וזו אסוציאציה פרטית שלי, אבל אני חושב על חבל טבור - הדבר היקר הזה שמחזיק את העובר מחובר לחיים ומלווה אותו עד לשלב הלידה, אז הוא יכול להינתק ממנו ולפגוש מבט קרוב לראשונה בחייו. אולי אסוציאציה לא קשורה, כנראה מוגזמת, אבל היא עלתה בי ברגע זה..את כותבת על עוד דברים משמעותיים, שמקומם בתוך הטיפול ובוודאי הם מעוררים רמה גבוהה כל-כך של כאב וחרדה שאין פלא שהם מקשים עליך להיפגש עם המבט ודוחפים אותך הלאה. אבל משהו עדיין מחבר ביניכם, והמשהו הזה נשמע לי בעל חשיבות רבה מאוד. ועוד מילה - את כותבת על כך שהוא לא פועל מהחרדות שלו ומאפשר לדבר על המוות. בפורום, לעומת זאת, נראה לי שיכולת ההכלה היא בכל זאת מוגבלת יותר ולכן נאלצתי למחוק חלק מדברייך, כפי שבווודאי שמת לב. חבל לי על כך, אבל אני מקווה שתוכלי בכל-זאת להמשיך ולהביא מעולמך - גם פה וגם למיכל המוצע לך בטיפול. אני בסדר, אגב. תודה על השאלה. להתראות דוד

דוד..... מהתשובה שלך לנגרה..... אפשר לראות התייחסות רק למטפל הקסום שלה ומה איתה?

דוד, תודה על ההשקעה והמחשבה בתשובתך. האסוציאציה אינה מוגזמת אם כי הייתי מתייחסת אליה בהקשר אופטימי פחות. לבסוף, אכן, לא היה ראוי להביא הנה את מה שמחקת , נראה כי שכחתי לרגע שיש כאן צופים נוספים. שבת טובה negra

אויי נגרה יקרה , מה אומר ?.. מה אומר שלא נאמר ?... המחשבה הראשונה שעולה בי היא של אופפפ אחד גדול .. אני יכולה להושיט לך יד .. ולחבק חזק חזק ...ואולי לבכות יחד איתך .. ככ כואב לקרוא את המצב הסיזיפי הזה בחייך.. לא יודעת מה להגיד .. מלבד .. שאני באמת קוראת אותך (תמיד) , כאן איתך , גם אם בשקט... גמאני .. חצי רגל כאן .. חצי בעולם אחר .. (ולא .. עולם לא ורוד)..מבעבעת כולי .. אולי אכתוב למלי מאוחר יותר .. כי עוד מעט הטיפול .. והרעש שבחוצ מול הכאילו שקט בתוכי כואבים לי ככ.. והמילים נתקעות, מקווה שתחושי טוב יותר ופחות מפורקת.. בחיי שמקווה .. אני דואגת לך .. שלך , שרית