בידי-בם-בם

שלום לדוד, קוראים לי כתם ואני ידידה השעיר, הג'ינג'י והנאמן של מאוהבת (מה לעשות - אף אחד לא מושלם...). שמעתי ממנה עליך ועל הפורום שבחים רבים וטובים והחלטתי גם אני לאזור עוז ולפנות אליך להתייעצות. העניין הוא כזה - אני קצת דואג ל-מ' שלי...בזמן האחרון אני מרגיש שמשהו עובר עליה. לא יודע להגדיר בדיוק מה זה ה"משהו" הזה...היא פשוט איננה כתמול שלשום. פעם, היא הייתה משחקת איתי הרבה, יוצאת איתי לטיולים ארוכים בפרדס, היו לה המון מרץ וחיוניות והצלחתי להעלות חיוך על שפתיה בקלי קלות... . הו, איך אני מתגעגע לימים האלה. כיום כל שנותר מהם הוא זיכרון רחוק ומתוק. והאמן לי דוד, ניסיתי ה-כ-ל: ליקקתי לה את האף והפנים, עמדתי על רגליי האחוריות, הצעתי לה את העצם שלי במתנה, נבחתי וכשכשתי נלהבות, אך כל מאמציי העלו חרס :( אך אינני מתייאש כלל וממשיך לחפש דרכים ורעיונות חדשים ויצירתיים, ולו רק בכדי ש-מ' תצליח ליהנות שוב מהאהבה הרבה, חסרת התנאים, שאני מרעיף עליה כל הזמן. ואף על פי שאני יודע שזה לא תלוי בי ושזה לא ממש באחריותי...אני ממשיך להתאמץ כי אני באמת זקוק לה ובלעדיה - וזו כלל לא קלישאה - חיי הם חיי כלב. תהיתי אם אולי גם לך יש איזה רעיון בשבילי, משהו שעדיין לא חשבתי עליו, במישור היישומי, כזה שעונה על ה"HOW" (או על ה-"האו האו" – כי זה מה שאני מבין...:)) מודה לך מראש על העצות. בכשכושי זנב נמרצים ו...חיוך!, כתם נ.ב.: ד"ש חם לשאר המשתתפים על ארבע בפורום...(ובמיוחד לג'ינג'יים שביניהם). אני מחזק אתכם בהתמודדותכם ומאחל לכולנו כי לא ירחק היום בו חברינו האנושיים יהיו שמחים (ושפויים!!!) שוב.

שלום כתם נעים להכיר. אני מבין היטב את המצוקה שלך. לא קל להתמודד עם המצב איתו אתה מתמודד, כאשר אתה מפגין מולו איכפתיות ומעורבות ראוייה להערכה. אני מניח שאולי קרו דברים בחייה של מ' שאינך מודע להם ושמשפיעים על מצב רוחה, וחשוב אולי גם להכיר בכך. מעבר לכך, ועם כל הרצון הטוב שלך, לעיתים נביחות, לקוקי פנים והצעת עצמות, פשוט אינם מספיקים. הייתי מציע לך לנסות לברר על כתובת טובה לטיפול רגשי עבור ידידתך, ואולי גם לחפש פסיכולוג כלבים מקצועי עבורך - בוודאי לא קל לשאת לבד את משא הדאגות וניסיונות העידוד שלך.. להתראות בינתיים דוד

שלום דוד, ראשית, ברצוני להודות לך על התייחסותך הרצינית והמקצועית. תגובתך האמפתית מחזקת ואף מגבירה את האמון שלי במין האנושי בכלל ובפסיכולוגים קליניים בפרט. אני בהחלט מתכוון לערוך, בזמן הקרוב, שיחה ב-4 עיניים (ושש רגליים) עם מ' ולשתף אותה ברגשות שלי ובהמלצותיך החכמות בנידון. היא מעולם לא שמעה אותי מדבר עברית ואני חושש שזה עלול לעורר בה רגשות לא פשוטים, אך הנושא הוא מספיק חשוב בכדי שאקח את הסיכון הזה (במקרים מסויימים אם אין סיכון אז אין סיכוי...). באשר למשא הדאגות - הוא אכן אינו קל, במיוחד אם מוסיפים אותו ל-17 הק"ג שאני שוקל ובהתחשב במבנה גופי הצר... . לפיכך ובעצתך, אני שוקל בחיוב פנייה לפסיכולוג כלבים מקצועי ופונה אליך ולשאר המשתתפים בפורום בבקשה להמליץ לי על אחד שכזה המקבל באיזור 30 ק"מ מרצועת עזה (ראו כתובת הדוא"ל שצירפתי). תודה בינתיים, כתם המג'ונג'ן

לא מבינה את מה שקורה כאן בהתכתבות הזו? מה נהיה?

הכלב (ובעליו) במצוקה. מה נשמע לך מוזר או מאיים, ולמה?