לדרור

דרור מקסים, כבר מלא זמן שלא כתבתי לך, כתבתי פה בשם "פרח" , אני לא בטוחה שאתה זוכר, הגיוני אם לא.. עבר מלא זמן. בכל זאת- התגעגעתי... אני לא עובדת כבר יותר מחמש שנים.. מישהי מהמושב שלי התקשרה ואמרה שהיא שמעה שאני אוהבת כלבים.. ורוצה שאני אבוא לאלף לה את הכלבים לתחריות.. היא אמרה שהיא תיתן לי הנחיות.. כמה שעות בכל יום. אני בהיסטריה ! לא מהכלבים, למרות שאין לי שום ניסיון באילוף, אלא מהשיח.. אני יודעת שהיא תושיב אותי ותדבר איתי ובטח תשאל מה אני עושה ומה עשיתי וזה ממש מלחיץ אותי.אין לי מה לספר. אין בזה היגיון נכון? אני לא רוצה לעמוד במצב הזה.. זה מביך נורא לעמוד בפני אנשים ולהגיד שאני לא עושה כלום. במיוחד בפניה- היא אישה מוכרת, מקצוע מכובד מאוד. לא יודעת, ממש מתהפכת לי הבטן. לא מבינה למה. לילה טוב יעל

יעל זה שם מקסים... נעים שחזרת, ברוכה השבה! אחזיק לך אצבעות

הי יעל / פרח יקרה, גם אני זוכרת אותך מפעם. אז גם עכשיו הצלחת עד מאד לגעת בלבי. מאמינה בך. ובתקווה.

שלום יעל, שמתי לב שבהודעת הסיום שלי אתמול קראתי לך פרח למרות שהזדהית בשם אחר, כנראה שאני זוכר אותך כך. זה באמת מצב מאוד לא נעים להישאל מה את עושה ולא לדעת מה לענות, לכאורה שאלה כל כך טריוויאלית ואני מבין את הלחץ שלך. אבל לעיתים קרובות נראה לנו שאנו שקופים, שישימו לב לדברים שמטרידים אותנו ושאנו לא יודעים איך להתמודד איתם. אבל למעשה לא ברור בכלל שהיא רואה בפגישה כראיון עבודה. ייתכן שהיא תתעניין במה שאת עושה אבל כשאלת נימוסין. הרי היא זו שפנתה אלייך בבקשה שתעזרי לה. כך שנסי לחשוב גם איך היא רואה את השיחה ונראה לי שזה יקל מעט. בלי קשר ההרגשה שאת הולכת איתה שאת לא עושה שום דבר, ולכן גם מתביישת מאוד היא הרגשה מאוד לא פשוטה ומבלי קשר לשיחה איתה הייתי חחושב מה ניתן לעשות איתה. דרור