די...!

לא יכולה יותר. חייבת הפסקה ממנה. היום לא היתה פגישה... עוד אחד מהביטולים שלה, של הרגע האחרון... למען האמת, לא אכפת לי גם אם הסיבה, תיאורטית, הכי מוצדקת שבעולם (נגיד ש...)... אני לא מתכוונת להגיע גם לפגישות הבאות. עוד לא הודעתי לה... גם ככה לא קורה כלום בטיפול... חבל לי על הזמן (של שתינו) ועל הכסף... גם נמאס לי. האמת הכי בסיסית היא שפשוט נמאס לי מהכל.

שלום לך, נשמע לי שהמטפלת שלך פגעה בך מאוד היום בכך שביטלה. את שמעת אותה אומרת לך שאת לא חשובה בעצם, שניתן לבטל. ובמובן הזה את צודקת - זה לא משנה מה הסיבה את עדיין נפגעת. כתגובה לכך את מנסה להמנע ממקום שפוגע בך, אבל תוך כדי זה אני שומע אותך מנסה למחוק את החלק השני של התמונה - שהוא גם עוזר לך. מההתרשמות שלי כאן בתקופה האחרונה הרגשתי שהטיפול הזה חשוב לך, והוא חשוב בדיוק בשביל הרגעים האלו בהם את מרגישה נפגעתץ חשוב כדי לדעת שזו לא כל התמונה. או לפחות להשהות את ההחלטה שלך עד שתדברו. דרור

שלחתי לה איזשהו SMS בלילה. אני יודעת שהנייד שלה סגור, ושזה לא מפריע. הודעתי לה שאני מוותרת על הכל... ביחס לטיפול, זה היה המשך של SMS אחר, מהצהרים. היא התקשרה אליי הבוקר, בשעה שהיא יודעת שאני ישנה, ולכן הנייד שלי מושתק. מן הסתם לא עניתי לה... אז החצופה הזו התקשרה לאמא שלי, להגיד שהיא דואגת! אז עכשיו אמא שלי יושבת לי על הוריד...! באיזו זכות היא מתקשרת לאמא שלי? מי נתן לה אישור בכלל?! ממתי מותר לה להתקשר למי שבא לה? אני מתעלמת. די. עד כאן. אני לא מתכוונת להגיב. לא רוצה שוב הסברים. דרור, אני מתארת לעצמי שתכתוב, שאני צריכה להעריך את זה שהיא דואגת ושאכפת לה... אבל אני לא יכולה. לא בכדי נאמר, שהדרך לגהינום רצופה כוונות טובות... וגהינום לא חסר לי גם ככה, אני לא צריכה שהיא תוסיף שמן למדורה.