עיר
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי מלי, לא היית כאן בשבוע שעבר וחסרת... מקווה שלא חלית מגשמי ורוחות הכרמל.. ושהשנה האזרחית החדשה נפתחה בחברה נעימה אצלי בסדר. אפילו בסדר גמור. נחמד, נכון? בפורום אני עסוקה בעיקר בהתאפקות לא לספר כאן כמה היא מיוחדת, המטפלת שלי. קשה לי אפילו לקרוא לה כך, "מטפלת", כי זה בנאלי ולא ייחודי.. והיא כל כך "היא", לא טיפוסית, אני חושבת. מאוד קל לי להעריך את העבודה שהיא עושה, ולאהוב את מה שהיא נותנת לי להכיר בה. קורה שם מיוחד, אני חושבת.. הרבה מעבר למה שחשבתי וכל כך מוקדם בינינו עדיין... את רוב הדברים בי היא עוד לא מכירה, וכבר... היא לא מפסיקה להפתיע (ולרגש) בכמה היא מאפשרת, לי וגם לעצמה, להגיד ולהיות. היא ממש שם. לא רוצה לנפח כאן לחלל מילים גדולות וצבעוניות מדיי.. רק אומר שהיא מאוד מיוחדת לי. מאוד איתי. (זוכרת שכתבת לי מזמן על פנטזיות..? אז רק בסוגריים- טוב לי איתה יותר מאשר בהן..) מלי, רק רציתי לשלוח לך דרישת שלום ממעבר למסך ד"ש עם שיר (שם למעלה בכותרת) ההתאפקות כנראה קצת נסדקה לי ;-) אז אסיים כאן.. סוף שבוע נעים, לילך ובנ.ב. קטן- זו אני שמעדיפה להתאפק כאן..
שלום לילך. תודה על הדאגה שלך אלי. אני ממש בסדר... אני כ"כ שמחה לשמוע על הקשר המשמעותי, המרגש, שאת הולכת ובונה עם המטפלת שלך. חושבת כמה היית זקוקה לקשר כזה - נוגע, קרוב, ממשי. אני מניחה שעוד תוכלו להבין יותר לעומק ממה את כ"כ נרגעת, ואולי מה הדברים שכ"כ חסרים לך - בעבר ובהווה, ושיש להם מענה בטיפול. ובינתיים, שמחה לשמוע שיש לך בית חדש, ושהוא בדיוק במידות ובטעם שלך... שרק ימשיך בטוב... מלי.