כועסת, המשך...

מלי שלום. לאמיתו של דבר כתבתי בתחילת השבוע לפורום ודוד ענה לי. תשובתו הכנה והעניינית אכן העירה את עיניי ובמובן מסוים נרגעתי., לצערי, לא באופן מוחלט. הכעסים התמתנו במקצת אך שוב מה שצף ועולה זה הרצון, מעבר לסיום הקשר (שכבר לא מלווה בכעס וטינה) זה לשלם את החוב הכספי שנפרש כבר על פני חודשיים. אני שוקלת לשלם בשני צקים דחויים לחודשים הבאים (ינואר פברואר) בכדי לא להעמיק את החוב, אך במקביל לא להיפגש במהלך החודשיים - רק במרץ אם בכלל. אני יודעת שיהיה לי קשה מנשוא לא לבוא ולראות את המטפלת ובהחלט ייתכן שאחרי תקופה זו גם לא ארצה לחזור במחיר החדש, המתקרב ל 350 ש"ח, מחיר שאינו ריאלי מבחינתי כלל (עד כה שילמתי 220 ש"ח). למעשה אני לא יודעת למה אני כותבת. אני שונאת להיות חייבת וזו האופציה היחידה שנראית לי לגיטימית לסגירת הפער הכספי. למעשה שקלתי גם משהו חלופי במסגרת העבודה של שיחות כדי לא להרגיש את המחסור של הטיפול או המטפלת...? אני טועה ? ברור לי שפגישה נוספת חייבת להתקיים ביני ובין המטפלת אך אני די סגורה על האופציה שמצאתי לעצמי. תודה על ההתייחסות.

שלום ר. אני קוראת את "סוף הסיפור", וחסרה לי ההתחלה... מזמינה אותך, אם את רוצה להתייעץ עימי, לספר לי את "תקציר הארועים", כך שאוכל להבין יותר טוב עם מה את מתמודדת כרגע, ואיך ניתן לעזור לך. להתראות, מלי.

מלי שלום. חשבתי לתומי שאוטומאטית ניתן לראות את הכתוב לפני. אני שולחת לך את פני הדברים כפי שהצגתי אותם לראשונה בתחילת השבוע. המון המון תודה על ההתייחסות והנכונות לעזור. ובכן: "אני מתחילה לכתוב ומתלבטת האם יש סיכוי שהמטפלת שלי עוברת על פורומים ותזהה אותי...בכל אופן אתגבר על החשש. אני בטיפול מעל חמש שנים, אני משלמת על הטיפול לאורך שנים מחיר קבוע וכנראה גם נמוך באופן יחסי למגזר הפרטי (220 ש"ח). היום המטפלת אמרה בסוף המפגש שאחרי פרק זמן כה ארוך יש צורך להעלות את המחיר והיא תוהה מדוע לא עשתה זאת עד כה. הנושא לכשעצמו די מכביד על שתינו ועליי בפרט, כך שבתם המפגש כתבתי לה מייל בנידון. ומה אני בעצם אומרת ורוצה? כתשובה למענה שלה העזתי לכתוב לה שאני די כועסת על האתגר (כך היא קראה לזה) שעומד בפנינו וגם על הנחמדות יתר שהיא מקרינה בתשובתה. ברור לי שהכעסתי אותה בתשובתי. עצם זה שהיא לא השיבה לי מרתיח אותי עוד יותר. אם אני מעזה לומר לה מה אני מרגישה - גם אם אלה רגשות פחות נעימים - אז הכל נשאר פתוח עד המפגש הבא? לדעתי היא גם חוששת שאני לא הופיע למפגש הבא, אך נראה לי יותר נכון להגיע ולומר לה אשר על ליבי. למה כשאני מצליחה להכעיס אותה (גם אם היא מרגישה שלא מגיע לה ) היא לא עונה ומעדיפה להתרחק? פורמט התנהגותי שמתאים דווקא לי? ברור שאני לא מתכוונת לכתוב לה ולנסות להבין מדוע לא ענתה לי . זה די משגע אותי שהעזתי לומר לה מה אני חושבת וכתגובה לא זכיתי לכל מענה אז למה בעצם העזתי. כנראה אאלץ להישאר עם זה למעלה משבוע וכמו שאני מכירה את עצמי לחשוב על זה יום ביומו. דוד התייחס לתשובה שלי בהמשך לעזוב את הטיפול סופית שיש להרהר בכך שאולי, לעיתים, מתוך חשש שיתנתקו מאיתנו, אנו ממהרים להינתק קודם. ובנוסף, שלעיתים, מתוך כעס, יש סיכון של לפגוע בעצמנו, רק על מנת לפגוע גם באחר. ואחרי שהסיפוק המיידי עובר, נשארים בעיקר עם הכאב...מקווה שלא העמסתי יתר על המידה.