אוי מלי

אני מרגישה כלואה בתוך בור ללא תחתית ממשיכה ליפול וככל שאני נופלת הכל הופך לאפל ושחור,ואני לא מצליחה לראות את האור מבצבץ לו מקצה המנהרה... מרגישה שמתתי מבפנים ואני לא אוכל לקום לתחייה ,כבר המון זמן המצב הזה נמשך ואני לא רואה את הסוף הארור, אני בטיפול אבל ללא הואיל התחושות האלו לא מרפות ממני וככל שהימים עוברים להם נראה לי תלוש מהמציאות שזה יעבור ...כי זה לא עובר... ונמאס לי לחיות את החיים האלה... אני נמצאת בטיפול לא עוזר ..וזה לא שאני לא משתפת פעולה ..אני כן רק שללא הואיל..

שלום חן. אני שומעת את הכאב, העצב והחרדה, מבינה שכרגע הכל נראה לך שחור ואינסופי. אני חושבת שההליכה לטיפול היא דרך התמודדות מצויינת, ואני מניחה שלאט לאט תוכלי גם להכיר בערך ובתרומה שלה להקלה בכאב. בינתיים אני רוצה להזכיר לך שגם לבור יש תחתית, ודפנות, אור מלמעלה, ושהנפילה הזו, שאת כנראה בשיאה כעת, תסתיים. אז תוכלי להרגיש ולחוות דברים שאולי כרגע נראים לך לא אפשריים, או משהו שכבר לא יהיה חלק ממך. הראייה השחורה, הפסימית, מלמדת על המשקפיים שאת מרכיבה כעת בהתבוננות על העולם ועל עצמך, ואני בטוחה שבבוא היום תגלי שיש עוד זוויות ראייה. בינתיים מקווה שתמשיכי להעזר בטיפול ולהאמין שיום אחד גם את תרגישי אחרת. מזמינה אותך להעזר כאן ולשתף במה שאת עוברת. תרגישי טוב, מלי.