ומה עם ביום שני לא בא לו?

קראתי היום כתבה בידיעות על רגשות שמטפלים מרגישים כלפי מטופלים, הם כתבו שם שהטיפולים שמצליחים בדרך כלל הם אלה בהם המטפל מצליח להרגיש אהבה כלפי המטופל... אבל לא נראה לי שהמטפל שלי אוהב אותי והאמת אני גם לא רוצה שיאהב אותי אני פשוט רוצה להיות בסדר ולטפל בעצמי, יש לי סיכוי לטיפול מוצלח גם בלי רגשות שכאלה מצד המטפל? אני ארחיב ואומר שיש לי ממש בעיה להתמודד עם האנשים שכן מראים חיבה כלפי באופן כנה .. אני לא רוצה לסחוב עוד כזה דבר על הגב. ועוד משהו, למה אתם כל כך נהנים ממטופלים סובלים, יש לי הרגשה שככל שהמטופל סובל יותר הפסיכולוג חושב שהטיפול מצליח יותר... אני לא אתפלא את מסתתרת החדרים של פסיכולוגים דלת סתרים למרתף עינוים. טוב, אבל כל אחד והתחביבים שלו, אני לא שופטת, לילה טוב

אבי"כ שלום, סוף דברייך שיש בהם לא מעט הומור השאיר אותי עם חיוך והרגשה נעימה. אחרי שחשבתי לומר לך זאת חשבתי שבעצם על זה את מדברת דרך הידיעה בידיעות, ועל כך שאת לא בטוחה שזה מה שאת רוצה בטיפול, ואני יכול להבין אותך. בעיקר אם אני מבין נכון את הרצף בו כתבת את הדברים. את אומרת שקשה לך כשמראים לך חיבה או אהבה גם בטיפול, שבטיפול ישנה גם הנאה מצד המטפל לראות את הכאב שלך. כלומר הוא אוהב אותך כשאת סובלת, רק כשאת סובלת ומתוך זה. ובתנאים כאלו אני יותר ממבין מדוע את רוצה להישאר ולהסתדר לבד. אבל, וזה בהנחה שעד כאן משהו מהדברים שלי מוסכם עלייך ולא העפת אותי מכל המדרגות, אני מציע לך לנסות ולחשוב האם זוהי אכן הדרך היחידה בה ניתן לאהוב אותך - רק כאשר גורמים לך לסבל? וזה יכול להיות נושא טיפולי מרכזי כרגע. דרור

דרור? עם חיוך? יש חיה כזו?

הצחקת אותי:-) אז זו הדלת המוסתרת אצל המטפלת שלי:-)

הממממ קודם כל אני לא חושבת שהפסיכולוג אוהב אותי כשאני סובלת, והאמת גם לא כשאני לא סובלת, אני לא מרגישה שזה רגש לגיטמי מצד פסיכולוגים כלפי מטופלים שלהם ואם הם מרגישים כך שישמרו את זה לעצמם חיבה זה הגיוני ואנושי אבל אהבה זה מוגזם ולא במקום אני מקווה שהכתבה ייצגה רק מיעוט מטפלים ושרוב הפסיכולוגים (בעצם לא משנה לי הרוב כל עוד גם שלי) מסוגלים לטפל טיפול מוצלח גם בסתם אנשים רגילים (כמוני) שאין להם רגשות יוצאי דופן כלפיהם, הכתבה מרמזת שכשאין רגשות אהבה הטיפול לא יכול להצליח ואני מקווה ולכן בוחרת להאמין שזה לא נכון. אבל הניחוש שלך חצי קלע, אני לא מרגישה שהפסיכולוג שלי אוהב אותי כשאני סובלת אבל זה כן מתאר איך שאני רואה את היחס של אבא שלי אלי, זה לא שהוא תמיד אוהב אותי כשאני סובלת זה רק שהוא שונא אותי כשאני מאושרת, לא משהו אישי הוא פשוט מקנא בכל מה שזז (בהנחה שהתזוזה היא לא לכיוון תהום פעורה) אז זהו, אגב זה לא יהיה נושא מרכזי בטיפול, גם בגלל שיש נושאים אחרים וגם בגלל שלמדתי לקבל את אבא שלי איך שהוא ואני יודעת שזה לא אישי.

דרור.. אהבתי!! החיבה שבתשובתך, יפה לך!!!