לא יודעת ..

היי דוד (אם זה אתה שעוד כאן :) , אני קוראת אותך , ובהרבה מהתשובות שלך אני מוצאת מילים והסברים שאני מאוד יכולה להזדהות איתם - ולהגיד כזה אני צריכה , מישהו שיסביר לי את זה ככה... אני בטיפול יותר משנתיים וחצי , ונראה לי שמה שעשיתי בכל התקופה הזאת זה רק להרוס את הטיפול (ככה אני מרגישה ) , אני לא יודעת אם זה רק אני , אבל אני מרגישה שהפכתי אותו ליותר בעיה , מאשר משהו שמועיל .. אני מרגישה שממש נמאס לה ממני (היא אפילו אמרה את זה ) , והמוזר שמחוץ לטיפול אני בן אדם מאוד חבורתי ויש לי הרבה חברים (קשרים ארוכי טווח ) , לא יודעת למה איתה זה לא מצליח לי .. אני כל כך מחכה לפגישות , ושאני יוצאת משם אני כל כך מלאה בשנאה עצמית .. אני לא יודעת להסביר , אבל אני מרגישה איפשהו שהרסתי את הטיפול הזה .. ואני לא יודעת אם אפשר להציל אותו (אני לא מצליחה לדבר איתה על שום דבר מהותי - וכל הזמן עובר לי בראש כמה נמאס לה ממני ..ושאני משתפת אותה בזה אני מרגישה יותר נורא עם עצמי ) , איך הצלחתי להרוס טיפול ? נראה לי שאני משתמשת בו נגד עצמי .. והיא אפילו לא שמה לב .. אתה חושב שאפשר לתקן ..? אולי תלווה לי קצת מהתובנות שלך...

שלום * אני לא יודע אם יש לי תובנות להלוות, אבל אני כן יודע שמה שנראה לעיתים קל מבחוץ הוא הרבה יותר קשה ומסובך כאשר הוא חלק מקשר טיפולי ריגשי. לנו פה קל יחסית לתת נקודת מבט חיצונית, או לנסח דברים. אבל הדברים הללו, לפחות בעיני, הם לא מה שמביא לשינוי המשמעותי. מה שמביא לשינוי הזה הוא בדיוק מה שאת מתארת - טיפול קשה, חורק שיניים, בו את מתמודדת עם תחושות נוראיות לגבי עצמך, לגבי ההרסנות שאת חשה שאת מביאה איתך ולגבי הקושי המציף אותך כאשר את מדברת על כל זה. כי למרות הקושי הזה, הנגיעה במה שאת מרגישה, מה שאת חוששת שאת עושה וכיצד זה גורם לך לחוש כשאת מדברת על זה, נשמעים לי הרבה יותר חשובים עבורך מכל תובנה שאוכל להלוות. ואולי היא שמה לב, ואולי לא, אבל אני לא בטוח שיש מה לתקן, אלא בעיקר להמשיך הלאה, עם כמה שיותר כנות ואומץ ומוכנות לגעת, ובסופו של דבר, אני מאמין שזו אכן הדרך המובילה למקום הנכון ביותר. בהצלחה דוד

למה אני לא מצליחה לראות את החלק החיובי בזה ? ... (שייאשתי אותה ואותי..)