לדוד

כל הכבוד עלהמסירות בשמירה ובאי הפקרת "המוצב". ולשאלת היום - האם בולימיה היא דבר שיכול לחלוף לחלוטין? ואם חוזרת בגיל מבוגר בעיתות מצוקה? על מה יכולה להעיד? חוץ מעל תקיעות ורגרסיה איך אפשר להתמודד עם הדחפים המגעילים האלה!!?

שלום X ראשית, תודה. מעבר לכך, ביחס לשאלתך חשוב לומר כי התקדמות פעמים רבות אינה ליניארית, והיא כוללת בתוכה רגעים של נסיגות, בצד ועל רקע ההתקדמות הכללית .יש אנשים לא מעטים הנפטרים לחלוטין מהבולימיה, ויש כאלה השבים אליה, אכן בתקופות של לחץ ומצוקה.אני מניח שחזרתה אכן מסמנת את זה - תקופה של מצוקה- ושייתכן והבולימיה משמשת מעין דרך התמודדות עם המצב, שגם אם אינה מוצלחת כנראה וקשה למצוא טובה ממנה באותו הזמן. העיקר, לדעתי, הוא לא להגדיר אותה כ"מגעילה" , מה שנותן לה כוח ומעצים אותה, אלא לנסות להתבונן עליה יותר ללא שיפוט או ביקורת וכך להבין טוב יותר אותה, את סיבת שיבתה ואת סוד כוחה. להתראות דוד

לא מרגישה שזו דרך התמודדות אלא עוד דרך לפגוע בעצמי. מרגישה אלימות פנימית. כל כך נמאס לי ובא לי להקיא מעצמי