דרור.. (טריגר)

נתקלתי היום במקרה בכתבה... קוראים לה "על "אשמתו" של הקורבן"... תראה מה כתבו שם... "סיבה אחרת לשיתוף הפעולה היא כיוון שהן, הילדות, יכולות ל"סובב אותו (את האב או הדוד) על האצבע הקטנה" כשהן מוכנות לשכב איתו. ילדות קטנות זוכות ליחס מועדף במשפחתן. הן זוכות לפינוק. הן זוכות לאהבה. הן זוכות לכך שהן הופכות למיוחדות. " דרור הכתבה הזאת מוטטה אותי.... זה נכון? ועצם העובדה שמישהו כתב את זה ומישהו אחר איפשר לפרסם את זה באתר של חדשות.... איך זה יכול להיות...

שלום לך, אני בהחלט יכול להבין איך כתיבה שכזו יכולה לטלטל. אני לא יודע מי כתב והאם לכך הייתה כוונתו. אבל בכל מקרה הבעיה המרכזית בעיני בכתיבה הזו היא בכך שהיא הופכת את הנפגעת לשותפה פעילה, יוזמת ונהנית. לעיתים קרובות נטען שהפוגע משדר לנפגעת שהיא מיוחדת עבורו, שזה הסוד שלהם ואף נותן מתנות פינוקים ויחס מיוחד, עובדה זו יכולה רק לבלבל יותר את הילדה ולא לאפשר לה להיות חד משמעית בנוגע לתחוש/ה שמשהו לא בסדר קורה. לכך כמובן מוסיפה העובדה שלעיתים הסביבה אינה רואה או מטפחת את המיתוס שמדובר בקרוב משפחה דואג ואכפתי. ושוב, אם כך נכתבו הדברים הרי שיש בהם עיוות משמעותי ופוגע בעיניי. דרור

קראתי את הכתבה שפורסמה באנרג' במדור ניו אייג'. הכותב מנסה להציע גישה חדשנית לטיפול בטראומות, כלומר לנסות לגרום לקרבן לקחת אחריות על הטראומה שהוא נקלע אליה - על מנת להשתחרר ממנה. להגיד שהילדות לכאורה גם סבלו אבל גם נהנו (כי הן קיבלו מתנות וכו' ונהנו מזה) ולכן הן לא לחלוטין קרבן. (זו לא דעתי כמובן אלא דעת הכותב, אבל התיאוריה שלו מעניינת). האם בתור איש מקצוע היית תומך בגישה כזו?