שלום

שלום, אני בת עשרים ושבע סטודנטית שנה א" אשתדל לקצר וסליחה מראש נטו אני בטיפול כבר ששה חודשים הגעתי כדי להבין למה לא סבלתי לחיות עם אמא ובתוך הבית וחיפשתי בריחות..וזה גרם גם לגלות עוד דברים עליי שתקועים בחיים שלי,וכן הצלחתי במידה מסויימת בטיפול,בינתיים אני נפגשת עם הפסיכותרפיסתית פעם לחודש (בעייה כלכלית), קשה לי למקד את השאלה בצורה נכונה כדי לקבל מענה נכון,אבל איך אני אדע או ארגיש שהטיפול כן עוזר לי ושהמטפלת היא כן מספיק נותנת מעצמה ועושה את זה בצורה נכונה? אציין שאני מטופלת דרך קופת חולים כללית. אני בתור מטופלת מרגישה הרבה שתיקות במהלך הפגישה שלנו (לחכות לי להעלות נושא.. במקום לזרז עניינים ולדאוג שהיא לא תפספס עניין כלשהו אצלי)וזה מעצבן ומלחיץ לפעמים. איך לגרום לה לעזור לי יותר (לדוגמה באיך להתחיל קשר זוגי)? שאלה אחרונה,האם זה נכון להישאר בטיפול ולקחת את המטפלת כמורת דרך לחיים(מכאן אני יכולה להמשיך הלאה לבד עם החוכמה שרכשתי בחיים ומהטיפול).? או שזה אינדיבדואלי,ואין שום רע בזה! מקווה להבנה ותגובה מספקת תודה רבה.

שלום לך, אני שומע בדברים שלך התלבטות האם הטיפול מתאים לך, האם הקצב שלו נכון ועוד. אלו שאלות חשובות שכמובן נכון לדון עליהם בטיפול, אך אני מרגיש שכאן הקושי האמיתי, את מתקשה להרגיש שהמטפלת שותפה שלך בתהליך, שהיא אינה משקיעה מספיק, לא יוזמת דיה. נראה לי חשוב להבין מה בדיוק קורה ביניכן. מהיכן הספקות שלך, למרות האמירה שאת רואה התקדמות, ואולי מעבר לכל ניסיון להבין מה הדינמקה הזו אומרת עבורך ומה חלקך בה. הבנה של שאלה זו חשובה ביותר ויכולה לקדם חלק משמעותי מתחושת התקיעות שאת חשה. דרור