בין כל ההתקפות

הרשו לי לפצות את פי... כל מה שעשיתי...הוא לחשוף את מחשבותיי האנורקטיות,את חולשתי... בתמימותי האמנתי...שאם אחשוף את עומק חולשותיי,יהיה אפשר לעזור לי יותר. מסתבר שהרגשות שלי הם כנראה לא דבר לגיטימי . אני כבר התבלבלתי לגמרי.פעם אני לא בסדר כי אני מסתירה את חולשתי ופעם אני לא בסדר כי אני מגלה אותה. מה עלי לעשות על מנת "לא לשחק ברגשות של אנשים"? להעמיד פני גיבורה? - "כן,אני מתה לצאת מזה ויש לי את כל הכוחות להלחם במחלה הארורה ולנצח אותה" אני לא תקדים היסטורי ולא מתיימרת להיות. באותה מידה אני גם לא טובעת יתר על המידה בייאוש של עצמי.לא כל ההודעות שלי דיכאוניות.יש יותר מחוזקות. ומה,זה לא נורמלי? יש מישהו שהוא יציב נפשית כמו דיקט????? בחיי,כמה שהעולם הזה מוזר

לאנג'ל, אני מסכימה איתך בכל מילה שתוסיפי, ואני מרגישה כך גם. אני לא אדבר על עצמי אלא לפחות אנסה לדבר עלייך, כשקראתי את מכתבייך לראשונה, חשתי בהם את החוזק והחסינות שטבועים בך שהיה אפשר להרגישם דבר כתיבתך, אך את החולשות אי אפשר להסתיר, ואין לי תלונות או ביקורות ,אני מבינה. אני מבינה שאת לא מוצאת שום דבר מועיל מדיבור על הרגשות והתחושות, אך כל החסרונות ניצבים לפניך, אני מבינה ואני מסכימה, ואני לא אבוא לכאן עם הצהרות מטומטמות שאני לא מאמינה בהן ושדעותיי סותרות אותן, שחייבים להיפתח כלפי אנשים, ודיבור על הבעיות עוזר לשחרור של המתחים ושאם לא תדבר אז אף אחד לא ידע. ז ה ב ו ל ש י ט ! ! ! אני מצטערת אם לא עניתי לך כמו שציפית(למרות שאני לא יודעת מה ציפית) ,פשוט העדפתי לומר את האמת ואת מה שאני באמת חושבת ולא לזיין לך ת'מוח עם שטויות שאני אפילו לא מסכימה איתן. פשוט רציתי להגיד ל שאני מסכימה איתך באון מוחלט, ואני לא חושבת שאת דחיכאונית או שמכתביך כאלה, ואת לא חייבת לאף אחד שום דבר, וגם אם מתחשק לך להיות דיכאונית אז תהיי עד מחר, לאף אחד אין זכות לבקר את מעשייך כל עוד הם לא פוגעים באף אחד. ועוד דבר......אני אף פעם לא פגשתי אדם שהוא ישר כמו דיקט, תהיי בטוחה. (למרות שיש לי נטייה למעין פרפקציוניזם אובססיבי, עזבי) אז ביי בינתיים, והופתעתי לקרוא את מכתבך, כי אין הרבה שכותבים דברי חכמה כאלה. צריך בשביל זה המון חכמת חיים . באמת. זה מכל הלב ואני מנסה שזה לא ישמע קיטשי, מקווה שזה לא. Jacki נ.ב sorry אם כתבתי הרבה ושיעממתי אותך למוות. יש לי נטייה לכתוב הרבה. מצטערת.

ג'קי שלום רב, אני חושבת שדבריי הרשומים בעמוד הקודם, והביאו את אנג'ל לכתוב הודעה זו, לא הובנו כראוי. אין כל פסול בכתיבה של תכנים קשים, דיכאוניים, מורכבים, אובססיביים וכו'. במקרה של אנג'ל, שהיכרותינו עימה בפורום ארוכה למדיי (למעלה מחצי שנה), לא דובר על התכנים שהיא מעלה בלבד. אנג'ל מביאה במכתביה כאב רב, סבל וקושי עצום להתמודד. פעמים רבות היא כותבת "הצילו" במילים מפורשות, פעמים אחרות, היא נותנת רמזים עבים שהיא רוצה שיצילו אותה. גם אני ניסיתי אינספור פעמים לתת לאנג'ל פתרונות ו"דרכי מילוט" מהמקום הנוראי בו היא מצויה, וכך גם גולשים רבים אחרים. לאחרונה, ככל שמצבה של אנג'ל מחמיר, דחיית הפתרונות והסיוע גוברת. לכן שיקפתי לאנג'ל את המקום בו היא היתה רוצה שכולנו ניהיה: מקשיבים, רואים את הסבל והקושי, אך אינפוטנטים וחסרי אונים לגמרי. אחרת היא היתה מתחילה לחפש לעצמה פיתרון. ואת יודעת מה? כנראה שזה אכן היה נכון...במידה מסויימת. בשיחתי האחרונה עם אנג'ל היום נראה כי דבריי "חילחלו" למקום הנכון. זה אפילו נתן לה כוח...(ראי הודעתה למעלה). ובאופן כללי, אין כל רע בלשתף אחרים ולספר על הקושי. עדיף לחלק את המעמסה הנפשית והאישית עם אנשים נוספים. הרבה פעמים זה מקל על המעמסה, משחרר. מקווה לראותך משתתפת באופן פעיל כאן אצלנו... בברכה, טלי פרידמן

שלום רב! אינני מוסמכת לקבוע אם אנג'ל רוצה או לא רוצה לקבל עזרה - קטנתי! אך דבר אחד מקפיץ אותי ממקומי: שלדבר על הבעיות זה בולשיט! להחזיק בבטן - זהו הרוצח מספר אחד, כל ילד היום יודע שזה גורם למחלות קשות כמו אולקוס, יתר לחץ דם על כל השלכותיו (מחלות לב, שבץ מוחי) וחושבים שאולי גם סרטן. ואת הדברים האלה לא המצאתי - שמעתי אותם מפי גורמים מוסמכים וגם חשתי אותם על בשרי. כשאני מחזיקה בבטן - אני מקבלת התקפי חרדה כאלה שאני לא מאחלת אפילו לשונאים שלי! אז תעשו לי טובה ואל תתנו עצות אחיתופל כאלה! תודה רבה! אחת