אליאן

ערב טוב! אם זה מנחם, לפחות אני קיבלתי את הדוא"ל ששלחת... בחופש הזה עשינו כיף-חיים. יום אחד בילינו בצפון, בעין אפק ובמעלות, יום אחד-בדרום, בשמורת נחל ערוגות ובתל-ערד, יום בירושלים, ויום במרכז- בסופרלנד... ואני ת-ש-ו-ש-ה! מחר חוזרים לעבודה, ומחכים לי ימים צפופים... בחופש הגדול אני מקוה לנוח. מה שלומך? מה עם האבעבועות? ספרי קצת מה הבן הגדול עשה שהיה קשה כל-כך. יש פה כמה הורים ואולי להם יש אסטרטגיות טובות להתמודדות. אולי כבר כתבתי את זה, אבל אכתוב שוב- שפתחו בבר-אילן קתדרה לחקר הזוגיות והמשפחה. ואני אישית הייתי מוסיפה - והורות.. אין לי ספק שמשפחה ומשפחתיות הם עניין למחקר אקדמי. צריך להשתחרר מהמיתוס שזה בא לבד, באופן טבעי, כי לכולם יש. משפחה זה מדע מדויק! ואני בכלל הומנית... :-)

היי רחל, לצערי הרב עוברים עלי ימים ולילות מסוייטים !!! אני שוקלת לחזור לסרוקסט, לפחות זה מפחית מעוצמת הכאב... בלילה שבין שבת להיום עברה עלי חוויה דיי מצמררת. אני חולמת המון ונזכרת בקטעים שהיו לי בילדות אבל הם מעטים ואני לא מצליחה לחבר דברים. אני כבר לא יודעת מה היה באמת ואני רוצה לברוח... התחלתי בתהליך מסויים בנחישות ועם רצון להבין ולדעת קטעים של חיים בעבר שפשוט נמחקו לי ועכשיו אני מתחרטת אבל החלומות לא מניחים לי. לגבי הבן אתן דוגמא- היום הלכנו לאכול בחוץ כל המשפחה וכולם היו שמחים ורעבים. התיישבנו, הזמנו והנה האוכל מגיע... והבן מסתכל עליי ואומר שיש לו פחדים. אמרתי לו תאכל וזה יעבור. השתדלתי לא להסתכל במשך כמה דקות והוא פשוט ישב ובהה. אמרתי לו מה קרה ? והוא אמר שהרוח אומרת לו לא לאכול. אמרתי לו,אז תתעלם ממנה וראיתי שהוא עומד לבכות אז הפסקתי לדבר. ןכך עוד כעשרים דקות. הוא אמר לי שהוא רוצה ללכת לבית החולים ואמרתי שבסדר אך הוא אמר שבתנאי שלא יאשפזו אותו. אמרתי שאני לא מבטיחה דבר כזה אז הוא לא רצה. והגענו הבייתה והוא נכנס למיטה והחל לשגע אותי. יש לו טקס חדש עכשיו. הוא במיטה ועלי לבדוק כל כמה זמן האם הקווים בטלפון כשמטעינים אותו,עולים ויורדים. וכמובן זה מלווה בשאלות חוזרות האם בדקתי והאם אני בטוחה שבדקתי והאם הקווים עלו וירדו , ושאני אבטיח לו שתוך עשרים דקות אני הוציא את הפלפון מהטעינה ואחר כך צריך להדליק את המאוורר וכעבור שתי דקות לכבות כי קר לו. ושוב להדליק כי יש לו עצבים וחם לו. ועוד ועוד. אני שואלת, למה הוא לא יכול לעשות את כל הטקסים האלו לבד. ? למה אני צריכה להיות מעורבת בסיוט החוזר ונשנה הזה. אני מתאפקת לא לצרוח... באמת שאני מתאפקת !!! אם זה לא היה כל כך עצוב זה יכל להיות מצחיק ! חומר טוב לגששים. וזה מאד מנחם ומועיל ומשמח ו. ו ו. שאת מקבלת את הדואר וההודעות ובמיוחד שאת עונה. וואו, איזו הודעה ארוכה וקשה... מצטערת !

על מה את מצטערת? את עם הכאב שלך, ואני עם השטויות שלי... זה בכלל לא נשמע כמו מערכון של הגשש. אני רק חושבת על הבן שלך, שבטח נכנס לחרדה איומה מכל המצב- לצאת למקום אחר, מחוץ לבית, עם עוד אנשים שאולי הוא לא מכיר, ומאבד בוחן מציאות, ואת כמו אמא יהודיה טובה- מוצפת בעצמך בחרדות- אומרת לו תשתוק ותאכל, אולי זה יעבור, וזה לא עובר... גם בלילה. אולי אפשר לנסח אחרת את הדיאלוג ביניכם. הוא אומר- אמא אני מוצף את אומרת-תנסה להתמודד לבד הוא אומר- לא יכול לבד,רוצה בית-חולים את אומרת-אפשר לבדוק את האפשרות הזאת, הוא אומר- לא באמת, רק רוצה להיות איתך כל הזמן. וכדי שלא ישעמם לנו, בואי נבלה ביחד בספירת הפסים של הטלפון... :-) האמת היא שהטקסים האלו נועדו כנראה להפיג חרדות. ואולי שניכם עסוקים בפרידה המתקרבת- לקראת היציאה מהבית, ושניכם חרדים. איך אפשר לעשות את זה פחות טעון עבורכם? תכתבי עוד...

כתבתי לך באחד הדפים הקודמים.. במהלך הפסח.. דפדפי אחורה קצת..

הי! קראתי את מה שכתבת, והשבתי בעמוד הזה למטה. (חפשי לפי התאריך- 15/4) מה שלומך היום?