למה זה עושה לי רע?

היי מלי, כל פעם שהפסיכיאטרית מתקשרת אלי כדי להזיז תור או בנסיבות אחרות היא לא שואלת לשלומי. מדברת ישר ולעיניין כאילו היא לא מכירה אותי ואחרי זה אני מרגישה כזו מועקה כאילו לאף אחד לא אכפת ממני. למה אני לא מצליחה להתגבר על ההרגשה הזו? היחסים ביננו קורקטיים לחלוטין, אני לא אוהבת אותה לא אוהבת ללכת אליה ובכל זאת זה עושה לי רע.

עננית יקרה. אני יכולה בהחלט להבין את הרגשתך - נדמה לי שאנחנו מצפים מאנשים בכלל, ומאלה המופקדים על עולמנו הנפשי, בפרט, לגלות אמפתיה, אכפתיות ועניין בנו. הצורך שלך בענין ובהכרה טבעי לגמרי. אינני יודעת מדוע הפסיכיאטרית שלך נוהגת בריחוק ובקרירות, אך אני מבינה שאת לוקחת זאת באופן אישי. אני רוצה להזכיר לך שישנם אנשים שמטיבם קרירים ומרוחקים, ואני תוהה עד כמה את יכולה לחוות את שהמצב ככזה שנגרם בגללך, ועד כמה את יכולה לראות זאת כקושי שלה. נדמה לי שהמקום הזה, שבו היא מתעלמת ממך, מוכר ל מקשרים אחרים, ומקבל משקל גדול ונתפס כפוגע במיוחד. הייתי מציעה לך להבין יותר מהו המקום הזה, ואם את בטיפול - לפתוח זאת שם. לילה טוב, מלי.