.
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הגוף רועד רועד רועד דופק הלב משתולל מרגישה איך הלב עומד לצאת ממקומו ואני רק רוצה שייעצר שלא יפעם בכלל הראש מסוחרר רוצה לפגוע רוצה להרוס רוצה להשמיד שתפסיק לרעוד כבר היד שונאת שהגוף מגיב עוד ליפני שפגעתי ומגיע לו מגיע לו מגיע לו שיסבול שיכאב לו כמו שלי כואב שיפגע שיהרס זה מגיע לו שונאת אותו שיבין כבר שלא רוצה בו לעולם שיעלם שיצתמק שיגווע שיקח אותי פעם אחת ויחידה למקום טוב בו יש שקט רק שקט שנמות ביחד שנפגע אחד בשני עד הסוף עד הסוף עד הסוף שונאת אותו שונאת אותי שונאת אותם שונאת את כל העולם
נקודה יקרה. אני שומעת אותם מנהלת מלחמה קשה מול חלקים בעצמך, חלקים שלך. אני מבינה שכנראה למדת לשנוא ולכעוס עליהם, אולי כי קשה לכעוס ולשנוא כ"כ מישהו אחר, שהתעלם, שפצע, שאכזב. אני חושבת שזה בטח דיאלוג שמוכר לך היטב: כוחות האור מול כוחות הרוע בתוכך. ואני רוצה להזכיר לך שכל החלקים הללו הם את ושלך, ושיש בך כנראה את הקולות הכועסים והמוקיעים, אבל בוודאי גם את אלה המגוננים, המלטפים, המקבלים. אני מקווה שלאט לאט תוכלי למצוא את האיזון בין שניהם. לילה טוב, מלי.