"ערב שבת, רוח זכה..."

היי מלי, מזמן לא כתבתי פה וגם היום ניסיתי שלא אבל זה חזק ממני, חלק מהתשובות שלך פה היום העלו לי את גוש הדמעות, שאני מנסה למוסס, גבוה במעלה הגרון. הדברים אמנם לא נכתבו אלי אבל המילים הכל כך פשוטות (לכאורה) שלך היום נגעו בי בפנים בפנים ומשום מה, למרות שהן כל כך רכות וטובות, זה דווקא עשה לי קצת עצוב. אני לא יודעת בדיוק למה, אולי בגלל שאני רוצה את הנגיעה הזאת מקרוב, אבל לא נותנת לאפחד להתקרב ובמקום זה מחפשת או יותר נכון דורשת את תשומת הלב הזאת פה (אוף איתי, אני לא אוהבת שאני ככה) במרחב הלא ממש אמיתי הזה. וגם רציתי לומר לך שאני זאת מהנעליים, זוכרת כשרק הגעת והיה פה שיח שלם על הנעליים שאת נכנסת אליהם? אז לפני כמה זמן כתבתי לך שנשמע שיש לך אחלה נעליים שבעולם ולא הבנת את כוונת המשורר (הלוואי שהיה לי את הכישרון, להיות משוררת). שתהיה שבת של מנוחה טובה ושל שלום לך מלי ולכולם. ילקוט הרועים

ילקוט רועים יקרה. חבל שאת לא יכולה לראות עכשיו את החיוך שלי... האמת היא שחשדתי שזאת הכוונה, בעיקר כי אני זוכרת היטב מה שכתבת ביומי הראשון, כשעוד הייתי קטנה ומפוחדת, והמשפט על הנעליים הנכונות מהדהד בתוכי עד היום. אז תודה על אז ותודה על היום! אני שמחה שהמילים שלי נוגעות בך, וקצת מצטערת על כך שלא באופן ישיר (למרות שבעצם זה מה שכן אני מנסה עכשיו...). אני מבינה שאת מבקשת קרבה, מגע, מישהו שידבר אלייך, אלייך באמת. ונדמה לי שאת רומזת שיש לך מעט מזה, או יותר מדי פספוסים, ואני שמחה שאת יודעת לנסח - לעצמך, כאן ואולי גם במקומות אחרים, מה את צריכה. אני חושבת שגם אם כרגע לא תמצאי את המישהו המדוייק עם המילים המדוייקות, עדיין תוכלי להיות את זו שרואה אותך, שפוגשת, שמדברת אל המקומות בתוכה שמבקשים חיבוק. מקווה שיהיה לך קל בהמשך, ותקפצי לבקר לפעמים... מלי.