אין
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מלי מה שלומך מלי? מה שלומך באמת? קשה לי מאוד לכתוב. הדמעות מציפות בעיניים. הגרון חנוק. זה קצת שונה מהימים האחרונים בהם העסקתי את עצמי משעות הבוקר המאוד מאוד מוקדמות ועד שעות הלילה המאוחרות כדי שלא תהיה לי אפילו שניה אחת לעצור. שניה בה אעצור לנוח. לנוח מהחיים. הגעתי והייתי במצב ש.. נשבר לי. אבל באמת. לא רוצה לפרט יותר מידי. מפחדת לכתוב כאן משהו שאסור. לא רוצה לפגוע באף אחד. לא רוצה גם שתשאירי את ההודעה מאחורי הקלעים. כי רוצה לקרוא אותך, את המילים שלך. אבל אני לא רוצה להפריע, להעיק, לתפוס מקום שלא מגיע לי. סליחה מלי.
שיר יקרה. שלומי טוב. באמת. אני מניחה שסופ"ש הוא תמיד נקודת עצירה. לפעמים נקודת סיכום של השבוע, לפעמים הזדמנות לנשום לפני המירוץ הבא, ולפעמים גם אפשרות מבהילה לחשוב, להרגיש... דברים שהיה קל להתעלם מהם לאורך השבוע. נדמה לי שהשאלה שהפנית אלי היא שאלה שהיית רוצה שייפנו אלייך. אני תוהה, שיר יקרה, מה שלומך? מה שלומך באמת באמת? אני מבינה שקשה, ושומעת אותך מתלבטת בין הרצון שלא להשאר לבד עם הקושי, לבין הפחד, המוכר לך כ"כ, לתפוס מקום, להעיק. אני רוצה להזמין אותך כאן לספר, לשתף, לפרוק... אז... מה שלומך? מלי.
מלי שמחה לשמוע ששלומך טוב. באמת באמת שמחה.. את לא יודעת מה עשו לי המילים שלך, היחס, הרצון והנכונות שלך.. לתת לי מקום.. לשמוע אותי.. אין לי מה להגיד מלי.. כשיש בי כל כך הרבה, כשהכל כל כך מציף, אין לי מה להגיד... וכמה שזה נשמע מנוגד וטיפשי זה באמת כך.. חשבתי עלייך במהלך השבוע.. כל כך הייתי צריכה, כל כך רציתי לכתוב לך מלי.. הייתי כל כך לבד.. כל כך בודדה.. וקרו דברים.. והמטפלת.. איתה לא הייתי מסוגלת ליצור קשר... לפני שבוע, המטפלת הוציאה אותי מהטיפול. באמצע הפגישה. הייתי במצב לא טוב בכלל, ואולי קצת פגעתי בעצמי, שם, בחדר, איתה. והיא.. היא אמרה לי שאפסיק או שאלך. ואני מלי.. לא יכולתי להפסיק.. מכירה את זה שהיד קפוצה ולא שומעת לך אלא עושה מה שהיא רוצה ומרגישה?.. וגם לא יכולתי לקום וללכת משם. אבל היא התעקשה, והיא פתחה לי את הדלת. מצאתי את עצמי בחוץ באמצע פגישה. במצב הכי גרוע שיכול היה להיות. וזה הלך ונהיה יותר גרוע בעקבות מה שקרה שם. בפגישה שלאחר מכן לא רציתי ללכת, בסוף הלכתי.. והיא צעקה עלי.. כל כך צעקה... היא כעסה כל כך.. הגוף שלה הראה לי כמה היא כועסת ושונאת אותי.. כמה אני מפלצת. היום היתה פגישה נוספת.. ולא היה לי קל בכלל.. אני באיבוד רציני מלי.. ואני מרגישה שאני פשוט לא יכולה יותר.. תראי כמה כתבתי לך כשבכלל אין לי מה להגיד.. מרגישה שאני צריכה לבקש ממך סליחה מלי.. מרגישה שאני הורסת, פוגעת, לוקחת מה שלא מגיע לי. סליחה מלי מקווה שימשיך לך הטוב.. שתהני הסופ"ש הזה... שיר
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
