האם זה נכון?

הפסיכולוגית שלי טענה בפניי שבדרך כלל ילדים שגדלו בסביבה מציקה, כשהם גדלים כבר אחרי גיל ההתבגרות לוקח להם הרבה שנים להפנים רמזים מן הסביבה שבעצם הם לא אמורים לחיות בכזו חרא. האם הדבר הזה נכון? (היא עודדה אותי שיש לי כוחות גדולים משום שהתהליך אצלי היה קצר) זה מאד מעניין אותי לדעת כי פשוט אני לא מכירה ממש מקרוב אנשים שסבלו כמוני ואיך הם יצאו מזה.

שלום שואלת. אם הבנתי נכון את האמירה של המטפלת שלך, היא התכוונה לכך שכאשר ילדים גרים בסביבה קשה ומכאיבה, לעיתים הם מתקשים להבין שיכולה להיות חוויה אחרת, שהסביבה המטפלת והאחראית אמורה ללוות בדרך אחרת, מיטיבה, מגדלת. עבור אותם ילדים זהו המצע הטבעי, ולכן לא תמיד הם יכולים לדרוש משהו אחר, להתלונן, או לבקש חוויה שונה במקום אחר. אני תוהה מה בך התחבר לחשיבה הזו, ומה את אולי מבינה היום, ובטח גם בזכות הטיפול, שלא היו לך כלים להבין בעבר. אני שומעת אותך גם שואלת האם את מתקדמת או האם את יותר מ... בהשוואה לאחרים, ותוהה מדוע השאלה הזו מתעוררת בכלל, ומדוע סביב הנושא הזה, בפרט. נשמע לי שחשוב לך שתהיה הכרה בכוחות וביכולת שלך לצאת ממקום קשה. אני חושבת שזה בוודאי מעורר התפעלות, ועם זאת חשוב להקשיב לפחד להרגיש שאולי גם אין לך כוחות, שאולי יכלת לא להנצל, ושאולי למרות היכולת להחלץ ממקום קשה, נשארו גם לך פצעים וצלקות. נקודות למחשבה... בהצלחה בתהליך, מלי.