דרור,

דרור היקר, מה שלומך? אני .. הממ.. אתה יודע , בהמשך לתכתובת שנפתחה ביננו במשמרת האחרונה שלך לגבי הפרידה בעצם העזיבה שלי מהמטפל .. דיברתי ובכיתי אל עצמי המון בזכות המילים שנפתחו כאן אלייך ואל מלי השבוע הזה.. ומשום מה ..רציתי לי הפעם..באמת להתבגר מהר יותר .להתבגר כבר בתוכי, אבל זה ממש לא קל .גיליתי שזה ממש לא פשוט .בין מילים למעשים יש פער .. חבלז.. אבל, באמת שרציתי להגיד לו כבר - ב' יקר ..שלום ותודה ורק ללכת.. לא לראות אותו יותר, כי הוא פגע בי מאודדדד. רציתי לנגב את הדמעות בתוכי ..ולהמשיך הלאה ..בלי שהוא יראה אותי . רציתי להפרד ממנו אחרת. לברוח?.. לעזוב? ..להפרד !!!! אבל איכשהו הפעם , . .לא כמו איזו נערה שעצבנית כזו שטורקת בפרצוף דלת בלי חשבון. לא כמו אשה, כזו שלא סגורה בתוכה על כלום ..כזו שנשארת שוב עם ככ הרבה קצוות פתוחים בתוכה , ונעלמת ..מכולם.. לא כמו ילדה קטנה כזו מעצבנתתתת ..שהולכת וחוזרת .. ושוב הולכת ..וחוזרת, כזו שרוקעת ברגל ..ובועטת בכולם. רציתי הפעם להצליח להפרד ממנו אחרת בחיי שרציתי - לבחור בפרידה מולו ולא שהיא תבחר בי. רציתי לשקול בתוכי את צעדי מולו אבל בעדינות , ברכות יותר. רציתי להשאיר כבר מאחור את הילדה הקטנה הזו שנדבקה אליי ובי .. זו שנכוותה ככ הרבה בחייה ..זו שלא ידעה מהי אהבה מיטיבה ..זו שרועדת ומכווצת מפחד מזרים..זו שמתקשה ככ להאמין .. רציתי לצאת לדרכי עם איזה "שק אוצרות?" אפילו קטן אבל ..בבטחון ... באמת דרור .. רציתי, אמרתי לעצמי בשקט בלי שהוא ירגיש ..ב2 פגישות האחרונות מולו " נו.. שרית .. עוד קצת..עוד רגע אחד.. תמשכי עוד קצת ..אז תהייה ..עוד דמעה אחת בעיניים , ואולי תצליחי לתת לו רק חיבוק אחד אחרון ,ואולי לשנייה רק תתני לו ..יד.. את חייבת !!!!" .. אבל לא .. משהו בי מכניע אותי . .לא .. דרור .. לא !!!! אני לא מסוגלת עדיין . .יש בי איזה קול מטופש שחודר לאוזניי ומחריש אותי .. צורח עליי כל השבוע הזה .. ש..לא!!!! ((((((((((עוד לא!!!!!).. לא להגיד לו "שלום ולא להתראות" .. כי תאמת , עדין לא מסוגלת .. וזה ככ לא הזמן הנכון להשאר לבד .. אני צריכה אותו פה איתי .. פה בשבילי. כן , למרות שאני בהחלט עוד כועסת עלייו , אבל כן, אני עוד רוצה אותו ..בתהליך שלי .. בהחלמה שלי , ו..והוא באמת שמנסה להתקרב אליי , מנסה לחייך , להיות רך ועדין למרות.. להגיע ..להרגיע ?.. להראות לי שהוא איתי , הוא באמת מנסה .. ואני מפחדת .. כל כך מפחדת ..ממנו. אז אולי בתוכי משהה קצת את האימפולסיביות שלי? את השחור והלבן הנצחיים שמכתיבים אותי ?.. .. אולי אעבור איתו לקליניקה הנוספת שלו .. ואחכ נראה מה יהיה הלאה? אוייי כל כך ..לא יודעת ... המשבר הזה ככ לא נרגע מהר בתוכי אתה יודע, .. הוא ניתק אותי מאוד ממנו ..הרחיק אותי .. אבל .. אני חייבת לאפשר לעצמי .. אני ככ רוצה .. רוצה לצאת מכל המצב הזה שבו אני נמצאת . אךךך כמה אמביוולנטיות יש בי .. כמהההה... אוףףף... דרור , אתה מאמין לי ? חוצמזה, אני חייבת לך הפעם .. חיבוק גדול .. באמת שגדולללללל ..מכל הלב.. אתה יודע על מה ?.. על היכולת שלך לשקף עבורי גם צבע ביניים .. כזה שמאפשר עוד קצת .. על הקול הרך שהיה בך.. שהחזיר אותי .. לאיפוס יחד עם הרכות פה של מלי .. נתתם לי להיות פה בכאב , בכעס .... ואולי בעצם בזכות זה הצלחתי להיות גם עוד קצת עם איש השיחות שלי .. עוד קצת. אז.. תודה ?.. :-) ? או שזה מוקדם מידיי?.. שרית

שלום שרית אני מבין שההודעה שלך נכתבת בהמשך לדיאלוג שהתפתח בינך לבין דרור. נראה לי לכן נכון יותר להשאיר עבורו את ההודעה הזו למחר. בכל מקרה, טוב לקרוא שנעזרת פה ושמצאת אפשרות של רגישות ותמיכה. להתראות דוד

שרית שלום, את מתארת את ההתחבטויות הפנימיות שעוברות עלייך השבוע, את הרצון להצליח ולא להיות זקוקה לו, אך מנגד משהו בך אומר לך שזה לא הזמן שאת נמצאת בתוך תהליך. את כועסת על החלק הזה, לא רוצה אותו לא רוצה גם להפגע כל כך לכעוס. אבל אני חושב שדווקא היכולת שלך לחשוב עם עצמך על האפשרות להמשיך איתו במעבר, להתמודד ביחד עם הפגיעה שחווית, עם התחושה שהרגשת מולו של איום ונטישה מצידו, מסמלת באופן משמעותי את התהליך שאת נמצאת בו ומדוע דווקא חשוב להמשיך ולנסות למרות כל הקשיים שעולים. אני שמח לשמוע שאת מאפשרת לך את הזמן הזה, ושמח שאת מצליחה להיעזר גם בפורום ובי לשם כך. דרור

אתה משו משו :-).. כיף לקרוא אותך.. התגובות שלך מרגישות תמיד שיש בהן המון.. מחשבה .. הבנה , אמפטיה ..וכנות .. תודה לך. באמת.. נעים שאתה פה איתנו. שרית