לדרור

דרור שלום, אודה לך אם תענה לי על כמה שאלות (ניסיון הגמילה נכשל...)- האם פרידה צפויה (ממטפל) יכולה להגביר פחדים מהמוות והאם זה נורמלי?? האם מחשבות על מוות אופייניות למשבר "אמצע החיים"? ואיך זה מתיישב יחד -הרצון למות עם הפחד למות? תודה ושבוע נעים ושקט

שלום ל-X את פונה ספציפית לדרור, ולכן, למרות שאני אענה במקומו, את בהחלט מוזמנת להפנות אליו שוב את השאלה מחר. פרידה, גם אם צפוייה, מאדם משמעותי וממטפל משמעותי, מעוררת בנו רגשות רבים ומעלה שוב נקודות וחששות מן העבר. יש כאלה האומרים שבכל פרידה מקופל רעיון המוות, ולכן אין פלא שבפרידה משמעותית תופיעה החרדה מפני המוות בצורה מוחשית וגלוייה יותר. "משבר אמצע החיים" הוא מושג סבוך, האומר דברים שונים לאנשים שונים, אבל באופן כללי הייתי בהחלט אומר שהעיסוק במוות, והתחושה של העלמות החוויה של "חיים לנצח", המאפיינת יותר את גיל ההתבגרות, נקשרים לשלב זה, בו עוברים מחצית מהחיים וקרובים יותר לסיומם מאשר לתחילתם. ואיך הדברים השונים הללו, שאיפה למוות וחשש מפניו, מתיישבים יחדיו? שוב, זה שונה בין אדם לאדם..אבל בהחלט יכול להיות קונפליקט בין דחפים אלה המתקיים באותו אדם. התודעה האנושית היא מורכבת יותר מלהגביל את עצמה לעמדה אחת בלבד, או לחשיבה רציונלית והגיונית לחלוטין, ואותו דבר תופס, לדעתי, גם לגבי המצב שתיארת. להתראות ושבוע טוב דוד

לא מעודכנת בשינויים שעשיתם במשמרות, לכן יעדתי את ההודעה לדרור. בכל מקרה תודה שהתייחסת ותודה על תשובתך, גם אם יותר "מדעית" מאישית. כנראה גם בגלל ניסוח השאלה שלי שהיה בצורה לא ממש אותנטית, הביא אותך לענות לי יותר באופן כללי. ולשאלת הפחד - אובדת עצות ומשותקת... מ ה ע ו ש י ם ??!!?? תודה והמשך שבוע קל ונעים!