היי

תודה על תגובתך אתמול אליי, .. את הצלחת להיות ככ מדויקת .. ככ .. את יודעת , מלי יקרה , הצלחת לחמם לי את הלב ה"קפוא" .. ולחשוב שוב על הדברים שכתבתי לך מחדש. התשובה האמפטית שלך הרגישה .. נתנה בי כוח? הייתי בטיפול אתמול, כן .. הגעתי .. שתקתי , כעסתי , בכיתי , דיברתי .. אבל הפעם הייתי שם ..לא התנתקתי הבעתי את הכעס מולו , הוא אמר שיש לו מקום , והוא מבין אותי , אבל עדיין .. מבקש ממני לנסות לעבור איתו את המשבר הזה יחד . הוא הדגיש שהוא לא מתחבר לתחושת ה"נוטש" אותי שאני מדברת עלייו , עם שאר התחושות הוא יכול להסכים ולהתחבר , אבל לא לזו. הוא אומר שהוא לא נוטש!!!! שהוא רוצה להמשיך איתי הלאה .. ומקווה שאבחר בזה גם. הוא ניסה לאמר שהפעם הבחירה כאן היא רק שלי .. שהצד שלו לא נוטש אז שאני ייקח אחריות ..על הצד שלי .. ולא אפיל את זה כאילו על החוויה של הנטישה שלו .. לא הבנתי אותו ככ..מלי . בסוף..הוא אמר, "את יודעת ..גם קופסת המכתבים שלך והשמיכה שלך ..יעברו איתנו ביחד לחדר החדש ".. פתאום רציתי לחייך , אבל התאפקתי .. הוא מנסה .. בעדינות .. להציע לא לשבור את הכלים , ואני עדיין כועסת בדיוק מהסיבות שכתבת אלי אתמול בתגובה!!! הוא אמר שלמרות הרגשות , הכעס שעולה .. כדאי שנהייה איתו שנבין אותו .. אבל גם שננסה לעבור את זה יחד. מה יש לכם המטפלים ב.. "להיות עם הכעס" ..מה יוצא מזה ?... "להנות" מהסבל?... בחיי שאני לא מבינה את זה. בכז..לאיודעת.רוצה ולא רוצה. קשה לי מלי. יום ראשון אני אהייה אצלו , ואולי עוד אתרכך בתוכי מעט?.. .אני לאיודעת. אשתף אותך בהמשך השבוע .. שמחה שאת פה איתי, תודה על הנוכחות המיטיבה שבך. את אור קטנציק .. בחדר החשוך שבי.. שבת טובה, שרית

שרית יקרה. שמחה לשמוע שהיה אפשרי להיות בדיאלוג בטיפול, ושלא נשארת לבד עם הכעס ועם האימה. אני שומעת את רב החובל שלך לוקח פיקוד, אבל גם מבהיר לך שכדי שינווט אתכם לחוף מבטחים את צריכה להיות על הספינה... אז לפניכם עוד מסע ארוך, אבל נדמה לי שמרגש לקרוא עד כמה זה יכול להיות מדובר וחי ביניכם, ולא רק בינך לבין עצמך. אני משערת שזה שינוי גדול מחוויות שלך בעבר, כשאני משערת שנדרשת להיות זו שמרגיעה, מווסתת וגם מגדלת את עצמה. אז אני ממשיכה לקוות ולהאמין שבסוף החוויה הזו תרשם כנקודה חשובה בטיפוס שלך מהתהום, ומקווה באמת שיהיה לך יותר קל בהמשך. סופ"ש מוצלח, מלי.