אבודה בעולם

החלטתי לפנות לכאן כי זה המקום היחיד כנראה שבו אני יכולה לספר מה עוב עליי (לא שזה מעניין מישהו כן?) אני לא יכולה יותר נמאס לי החיים שלי השתנו ברגע אחד הכל הפך להיות שחור וכל זה גדול עליי סיימתי לפני שנה תיכון בתקופה ההיא הכל היה נראה אחרת הכל היה יותר טוב ומאז שסיימתי תיכון אין לי חברים בכלל תמיד ידעתי שהם מזוייפים והם איתי רק בגלל שאנחנו נמצאים כל יום ביחד ועכשו אני בודדה אבל אני מעדיפה שלא יהיו לי בכלל חברים מאשר שיהיו איתי רק כי אין ברירה החלטתי להתמרד אני לא יודעת מה עבר עליי התחלתי לעשות שטויות ושילמתי על זה ביוקר עברתי הפלה ודברים יותר קשים ואין לי אף אחד אני כל הזמן לבד עם כל הכאב הזה אני לא יודעת מה לעשות אני עדיין ממשיכה לעשות שטויות דברים שפוגעים בי אבל אני לא יכולה לה]סיק כי בעקיפין אלה הדברים שמחזיקים אותי עדיין אני מתגעגעת לבית ספר אני יודעת שזה נשמע דבילי אבל אני מתגעגעת שהייתה לי מסגרת שלא היה לי כלום על הראש שאחרי צהריים הייתי מסתובבת עם חברות לאן הגעתי לאן אני מתגעגעת לחיים שהיו לי פעם אני לא יכולה לקבל את החיים החחדשים שלי כי אני זאת לא אני כבר..לא משנה נכנסתי לפה במטרה לספר הכל אבל לא סיפרתי כלום במאת שזה כבר לא משנה גם ככה לאף אחד לא אכפת כלום כבר לא משנה כי אין פיתרון...

שלום אבודה אני שמחה שהעזת להכנס לכאן, אולי לנסות לערער את התפיסה שלך לפיה אין סיכוי לקשר טוב ואיכפתי בחייך. אני שומעת ממך שאת בתקופה לא פשוטה - מצד אחד היציאה מהמסגרת המוכרת לעולם הגדול מפחידה ומטלטלת, ומצד שני העולם שהכרת מתמוסס לך. אני חושבת שאת נמצאת בצומת חשובה בחיים שבה את לומדת ומתנסה בקשרים, ביחסים, ב"חיים של גדולים", וכנראה המטען, התיק שאת סוחבת איתך לא הוציא אותך, בחוויה שלך, מצויידת כהלכה לכך. אני חושבת שהדבר הכי נכון וטוב שאת יכולה לעשות לעצמך הוא לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהבין יותר מה קרה וקורה לך מול אנשים. אני חושבת שטיפול יכול לעזור לך לתפוס את העולם, את האנשים שבו ואת חייך באופן פחות שלילי וכואב. מגיע לך להרגיש יותר טוב, ואני מקווה שתדעי להגיד את זה לעצמך כדי שלא תפספסי את הנקודה הזו, שבה הכל עוד פתוח ואפשרי. להתראות, שבוע טוב, מלי.