גע

בשקט בשקט, בלחש בלחש...: 'מתי כבר יום שישי..?' אני לא יודעת איך להחזיק טוב בין הפגישות... בלאגן של כל מיני דברים ואני לא יודעת מה אני רוצה מתקרבת, מתרחקת, אוהבת, כועסת, מתגעגעת, צריכה, לא צריכה, לא רוצה.. אוף. והכל בדמיון. אין לי כוח לזה. לא בטוחה שאני רוצה להיות בטיפול. בא לי לשים ראש ולהרפות, ובא לי גם לדרוך על עצמי בכוח ולהעיף ממני את הרפיון המכעיס הזה לכל הרוחות! הם כל הזמן רבים, השניים האלה.. לא בטוחה מי אני מעדיפה שינצח.. בנתיים זה נורא מעייף.. זה מכלה אותי. מייאש גם.. אני לא יודעת על מה נדבר השבוע.. כאילו כל דבר יפספס אותי קצת. מכל מקום שאתחיל ללכת אצא עם תחושת החמצה. ובאופן לא מפתיע אולי, אני מתגעגעת יותר מתמיד לגברת שלי.. שרק המחשבה עליה עושה לי דמעות. מתגעגעת מאוד ורוצה מאוד להתקשר.. כמעט כבר בלי כוח... מתי כבר יותר שישי? כבר עשיתי השבוע שני דברים שאמרנו שאשתדל לא לעשות.. אתה השלישי.. וגם זה מעורר בי התקוממות.. שבירת החוקים של מי? אני מחליטה מה טוב לי! וזה קשקוש מוחלט, כי אני היא זו שהגדרתי את העניין 'חוקים', והיא זו שהסתייגה מההחמרה הזאת.. למה ללכת לטיפול כרוך בלסבך לעצמך את החיים ככה? בלהיתקע במחשבות כאלה שמשאירות אותך מדשדש ומתווכח עם עצמך באמצע הדרך, במקום להמשיך ללכת. אני לא יודעת גם ללכת בשביל שבחרתי לי וגם להתווכח את הויכוחים הפנימיים האלה יחד- בלי לעצור. הויכוחים האלה זה כמו שלוליות בוץ גדולות וממגנטות.. מה שלומך, דוד? ןבאנחה של נכנעיםן המבט צונח לנעליים ...

שלום לך כיף שעברת לבקר, מביאה איתך את רוח החורף המתקרב. אני מסיט את המבט מהבוץ שפיזרת על המפתן וחושב על סבך החיים וסבך הטיפול וסבך הפורום ואיך אלה כולם סבוכים יחד ליצירת משהו שלם וסבוך אף הוא. את מספרת על ההווה ובאותו זמן נמשכת לעבר, אחד כרוך בשני ואולי גם הפורום כתזכורת מן העבר, המשמשת להאט משהו בהווה...ונדמה לי שעבורך לכתוב בפורום עכשיו הוא מעין מרד, מין ההתרסה מול החוקים, כאילו מי הם שיאמרו לך מה לעשות (אפילו אם הם זאת את..) ובמובן זה, נשמע לי שאת משתמשת בפורום על מנת לבטא משהו מול הטיפול הנוכחי שלך ואולי משהו גם מול עצמך.. כלומר, את מנצלת את הפורום, בין השאר, לשם ביטויי המרד והמאבק שלך. לא עושים לנו את זה הרבה. דווקא מוצא חן בעיני. רק תדאגי שחלק מרוח המרד הזו תגיע גם לטיפול בשישי.. להתראות דוד

אחחח דוד, אין עליך! :-) באתי עם ברדק של שריטות, בוץ ורוח ויצאתי דווקא מחייכת.. ניקית לי קצת את הבוץ מהפנים וחיבבת עליי את הקוצים שנתקעו לי בשיער.. תודה :-) אתה צודק.. כנראה שיש לנו דבר או שניים לדבר עליהם ביום שישי.. פשוט קשה לי להאמין שאני בטיפול, זה הכל.. "זה הכל" :-)) אני מחייכת.. בסדר, בסדר, הכל יגיע ליום שישי.. מבטיחה! :-) תודה רבה, דוד גם על התגובה החמימה וגם על שזיהית אותי מעבר לכתמי הבוץ (או כך נדמה לי..) תודה!