מצב מביך

אני בת 22 ויצאתי עכשיו מקשר מביך ומשפיל עם גבר שמבוגר ממני ב10 שנים. בחצי שנה האחרונה הוא ניסה לנתק איתי את הקשר ולי היה קשה לקבל את זה והייתי מתקשרת אליו עשרות פעמים ומשפילה את עצמי בכל דרך אפשרית. הייתי אובססיבית אליו לדעתי אני עדיין אבל בצורה יותר מתונה. זה ברור לי לגמרי שאני צריכה טיפול כדיי להמנע מסוג קשרים כאלה בעתיד. הבעיה עכשיו היא שבעקבות המשבר עזבתי את הדירה השכורה, עזבתי את העיר שגרתי בה וחזרתי לבית של ההורים. אני מסתגרת בבית, כל היום שוכבת במיטה ורק חושבת על הפאדיחה שעשיתי לעצמי!!!! אין לי ספק שהוא הראה את ההודעות ששלחתי לו לכל החברים שלו ועשה ממני צחוק מוחלט בעיר (אני עשיתי מעצמי אבל ציפיתי שזה יהיה רק בפניו). אני מרגישה נורא!!! מתביישת בעצמי, נבוכה וכל הזמן עוברים לי סרטים בראש איך יושבים כל החבר'ה שלו וצוחקים עליי.

שלום אבודה מבלי לדעת פרטים רבים על המקרה אותו את מתארת, נשמע לי שאת עכשיו עדיין בתוך החווויה הקשה של אחרי הפרידה, כאשר מצב רוחך ירוד ואת סובלת מחרדות ודאגות שאינן ריאליסטיות בהכרח. מה גורם לך לחשוב שהגבר איתו יצאת הראה הודעה כלשהי לחבריו? והאם חבריו הם באמת "כל העיר" או קבוצה מצומצמת יחסית (חברותי ככל שיהיה), שמרבית הסיכויים שלא תיפגשי איתם שוב, אפילו בטעות? כך שנראה לי שכרגע את באמת מדמיינת לעצמך תסריטי זוועה, המוזנים מהחרדות שלך ואין להם קשר בהכרח למציאות. כאמור, זה טבעי להגיע לתחושות כאלה לאחר פרידה קשה, אבל השאלה היא כמה זמן את מתענה במחשבות ודימיונות מעין אלה. תשמעי, נשמע לי שאת כרגע מרוכזת בעבר, נוזפת בעצמך וחרדה מהדברים שעשית. אבל, כפי שאת בעצמך כותבת, את צריכה להיות מרוכזת בעתיד: להבין כיצד לא לחזור שוב על אותה התנהגות וכיצד להגיע למערכות יחסים טובות ומתאימות לך, ולא כאלה בהן תיפגעי שוב או תיכנסי לתפקיד של הדחויה והנטושה. לשם כך הייתי באמת מציע לך לפנות לטיפול ובמסגרתו להבין כיצד את מצליחה להגיע לדפוס התנהגותי אחר, שיהיה טוב יותר עבורך. בהצלחה דוד

תודה רבה, הלוואי ואתה צודק ואני סתם מגזימה.