לא רוצה לגדול

לא רוצה לגדול לא רוצה לגדול הי יש לי בעיה אולי קצת מוזרה אבל בהחלט מציקה ולא מפסיקה, אני בת שלושים , לא הכי מאושרת בחיים אבל אכשהו שורדים, אבל במשך שנים אני "מזדהה" עם אנשים מבוגרים חסרי אונים, או סתם קצת סובלים. יוצא לי לראות בכל מיני מקומות, אנשים מבוגרים שחולים או שסתם כבר לא קלים להם החיים, או עי עובד זר מטופלים, או חסרי אמצעים, בלי יכולת לקנות דברים הכרחיים, תרופות ומצרכים, וזה עצוב לי כל פעם מחדש, אני כמובן בקצת שאני יכולה לעזור, אני מנסה אך זה לא ממש פתרון זה גורם לי לבכות המון, ובעיקר לא לרצות לגדול, לא מסוגלת נפשית לעבור "על סדר היום" כשאני נתקלת בסיטואציות שונות החיים של המבוגרים. זה פשוט מעיק על כל ההרגשה שלי ועל כל היום, והידיעה שאנחנו הולכים באותם הדרכים של כל המבוגרים לא ממש מעמידה אותי במצב אופטימי. זה באמת כאב גדול שאני חווה גם אם לא הצלחתי לגמרי להסביר את תחושותיי ואני יודעת שאין פתרון לזה וזה רע לי מאוד.

שלום לכותבת את מתארת את האופן בו את מתבוננת, בשילוב של הזדהות ואמפתיה, על מבוגרים הסובלים וכיצד את חוששת מגורלם ושואפת להימנע ממנו. ראשית, נשמע לי שניתן מאוד להעריך את האיכפתיות שלך כלפי הקשישים ואת הרצון והעזרה שאת מושיטה להם. מעבר לכך, נשמע שמצבם, כפי שאת תופסת אותו, מעורר בך חרדה רבה. חרדה זו, והפחד של להיות במקומם, היא שגורמת לך לרצות "לעצור את החיים" ולא להתבגר עוד. האמת היא שאני חושב שברמה מסוימת יכול להיות שחשש זה הוא משהו ששווה לך לברר בטיפול ולהבין יותר לעומק את המקומות האישיים שלך הפוגשים את מצוקת הזיקנה ואת החשש המתגבר עד כדי הרצון לעצור את מהלך הזמן לגמרי. מעבר לכך, חשוב לי לומר שייתכן שהחששות שלך משפיעים על האופן בו את תופסת את הסיכון שבזיקנה. אין לחלוק כמובן על כך שלעיתים לא נדירות קשה להזדקן, על כל הכרוך בכך. אך האם זה רק קשה? והאם רוב הזקנים סובלים עד כדי כך שהיו מעדיפים לא לגיע למצבם? נדמה לי שאולי בשל החרדה שלך את עלולה לפספס את הזקנים הנהנים משיבה טובה או אפילו לפספס את השמחה בחייהם של אלה שמזלם שפר עליהם פחות. ואפילו אלה - האם את חושבת שהיו מעדיפים לא לחיות? האם, אם תדברי איתם לעומק, לא ימצאו גם נקודות אור במצבם? חלק בוודאי יתקשו בכך, אבל אולי יפתיע אותך תשובתם של חלק מהאחרים.. בקיצור, הייתי מציע לך לבדוק את המקומות בהם ההתבוננות על הזיקנה פוגשת אותך באופן אישי, יחד עם הניסיון להגיע לתפיסה מדוייקת ואוביקטיבית יותר של גיל זה. להתראות דוד

אוי! :-) ירד לך הכחול מהשם? לא מזהים אותך ככה ;-)