דרור,

היי.. מה שלומך? היו לי רגעים של שלווה , חשבתי לפחות .. כתבתי למלי בשישי , שהנה סוףסוף אני ואיש השיחות שלי מרגישים קרובים יותר, והנה .. הוא כאילו מחכה כל פעם .. לרגעים של שקט בכדי לטלטל אותי מחדש כדי להנחית עליי משהו אחר, זה התחיל לפני כמה זמן משינוי שעות הפגישה והיום של הטיפול .... והנה , אתמול בטיפול , הוא הנחית עליי שתוך שבועיים הוא עוזב את מגוריו.. שהוא לא יוכל להמשיך לקבל אותי בבית , לא הסביר מעבר , מלבד להנחית עליי את הפצצה הזו ישר שהגעתי. הוא ביקש שאעבור איתו יחד לקליניקה שלו שנמצאת בפתח תקווה שבה הוא מקבל מטופלים דרך הקופה... הייתי בשוק , הדמעות חנקו אותי , ידעתי שאם אומר משהו רק אבכה. שתקתי ובכיתי בשקט , לפני סיום הטיפול קמתי טרקתי את הדלת ויצאתי , סימסתי לו שאין טעם שאגיע יותר , ממילא הוא עוזב אז הנה גם אני .. הוא התקשר היום וביקש שאגיע בכז ביום חמישי שנוכל לדבר על מה שקורה ביננו , לא חזרתי אלייו . דרור , כמעט שנתיים לקח לי רק להסתגל לחדר טיפולים , להרגיש בטוחה , להרגיש טוב שם.. להרגיש "בית" - כמו שמעולם לא היה לי , חדר , פרטיות - שלי .... דברים שנלקחו לי מהילדות .. ושם קיבלתי את זה .. לא רק ממנו , גם מהמקום - שזה חדר הטיפול. בחצי שנה האחרונה בעבודה פנימית קשה .. אני מנסה להתקרב אלייו ,הצלחתי והנה .. נפגעתי..אני מרגישה שוב בקצוות בכעס ובכאב , הוא הצליח להעיף אותי אחורה המון.. אני לא אוכל להגיע לקליניקה בפתח תקווה, ולמה .. ?... כי זה בטח לא יהיה אותו הדבר , החדר, האינטימיות .. זה לא יהיה אותו דבר ..הוא לקח לי את מה שהתרגלתי אלייו ככ .. גם אם הנסיבות מאלצות אותו לעשות את זה .. קשה לי .. להתרגל למקום אחר . אני נשמעת לא נורמלית ??... יכול להיות דרור אבל.. שנתיים וחצי של טיפול ככ כואב, והנה .. אני עומדת להעיף הכל .. בגלל המעבר במיקום שהוא עושה לי .. שככ חשוב לי .. שככ עזר לי כל התקופה הזו להרגיש מזו יציבות. לכאורה מהצד אפשר לצחוק עליי . .. "שרית , מה נסגר איתך , המטפל לא עוזב אותך , הוא עוזב יחד איתך , הוא רק עובר מקום .. במקום בבבית הוא יקבל אותך בקלניקה בפתח תקווה , מה הסיפור שלך ?".. והסיפור גדול .. דרור , האמון שלי .. כאילו נשבר בו .. היציבות הזו שהוא דאג לה עד היום כאילו התנפצה , הפתאומיות הזו שבא הוא מכין אותי , כאילו מה הוא עוד מבשל לי ? מאיימת עליי , כל הקרבה שעבדתי מולו .. כאילו נמחקה , אני מרגישה שכאילו הוא בודק אותי , את היכולת שלי להיות חזקה , כל פעם מטלטל אותי שאני מתחילה להרגיש טוב. נמאס לי מהטיפולים. מהתלות . מזה שהצלחתי להתקרב אליו . נמאס לי להפגע .מזה שהוא מצליח לפגוע . לא יודעת דרור . תעזור לי . אני יודעת שלזרוק את הכל היום זה הכי קל.. אבל אני לא מסוגלת לחשוב אחרת .. החדר שלו , המקום שהתרגלתי אלייו ..שנתן לי נוכחות וחמימות כבר לא יהיה . זה מטלטל אותי ברמות, שמאתמול אני רק מקיאה, לא מכניסה לפה כלום. מרגישה כאילו כל מה שעבדתי בשבילו עד היום . התפרק . מפחדת. דרור.. מפחדת להתנהג באימפולסיביות .. אתה מכיר אותי כאן מעל שנתיים. והפעם , אני מרגישה שאני פשוט הולכת לאבד הכל מהכעס העצום שלי אלייו ... למרות שהוא מתעקש שהוא רוצה להמשיך איתי , שהוא לא עוזב אותי , זה פשוט לא מרגיש לי ככה .. אני מרגישה שהוא נטש.שהוא לקח ממנו משהו .. שהצלחתי להרגיש בו פעם ראשונה בחיי טוב! תודה שהקשבת לי , מחבקת אותך מרחוק. שרית..

שרית חמודה תארי לעצמך שזה הייתה מטפלת ולא מטפל וואי חבל על הזמן כי מטפלת זה חופשת לידה הריון, עצבים לפני המחזור החודשי ועוד בעיות של נשים

שרית שלום, שינוי, כל שינוי בטיפול בין אם בזמני הטיפול ובין אם בחדר הטיפול עלול להכאיב, להעביר מסר שלא אכפת לו ממך, שהוא נוטש אותך, שהוא לא מכין אותך. גם אם יש בך חלקים שחושבים ורואים שזה לא כך, שהוא עדיין רוצה לראות אותך, שהוא אולי נאלץ לעשות את זה ובהתראה קצרה, עדיין ההרגשה היא קשה. אמרת שאני מכיר אותך כבר שנתיים, ואם כך הרי שאת מכירה גם אותי. אני מעריך מאוד את הסטינג, את היציבות שהוא מקנה ומנסה לשמור עליו ככל האפשר, למרות שלעיתים גם אני לא מצליח. אבל אני חושב שיש משהו לא פחות חשוב, אולי אפילו יותר שהוא זה שמאפשר לסטינג להיות כל כך משמעותי - הקשר שנוצר בטיפול. זהו אותו קשר שאת חשה שמאויים כעת, אבל אני חושב שקיים קשר חזק בינך לבין המטפל שלך. קשר שיכול לעמוד בטלטלה הזו, ואני מאוד מקווה שתאפשרי לעצמך להגיע לפגישה ביום חמישי ולבחון כיצד את יכולה לנהוג בהמשך, האם תוכלי לאפשר לעצמך להרגיש שאתם ביחד בקושי הזה, ולא שהוא עושה לך את זה. חבל גם לי יהיה לשמוע שתעזבי את הטיפול ללא שתאפשרי לכם הזדמנות לעבור את זה. דרור