קוראים לי &&&& ואני מכורה ל

פורום פסיכולוגיה בדוקטורס אני מודה ומקווה להצליח לעשות משהו בנדון באמצעות הטיפול. כבר התחלנו בכך. אפשר לשאול משהו? כמה מכם נכנסים לכאן יום יום בערב ומרעננים את המסך מהרגע שהמנהל נכנס ועד שהוא עוזב? כמה מכם לא יצאו מהבית בערב, יאחרו או לא יגיעו לפגישה טיפולית, יוותרו על ארוחה משפחתית, כי הם חייבים לראות איך הגיבו אליהם בפורום? או במייל או דבר כזה? או שאם יש להם סלולרי דור שלישי או מחשב נייד הם יבדקו בכל הזדמנות? נשמע הזוי אבל אני שואלת ברצינות ומנסה לחשוב עד כמה התופעה רחבה ולאן היא מגיעה. אני לא עושה את כל הדברים האלה אך חושבת שהתמכרתי. ניסיתי להתרחק וגיליתי בתדהמה מה ההשפעה הטובה של תגיבו בבקשה אם אתם רוצים

אחותי זה שזה פורום פסיכולוגיה זה לא אומר שאנו משוגעים ושאין לנו חיים... תיכף תגידי שמישהי לא הגיעה לעבודה או איחרה לחתונה של אחותה... אחותי בפרופורציה כן? אוהבים את המקום אבל באים נכנסים והולכים.. שיהיה לך בכיף

שלום לך, אני מבין מדברייך שאת מרגישה מכורה לפורום, אני מניח שחלק מהדוגמאות שנתת את מכירה ממקור ראשון וחלק לא. את מעלה שאלה מעניינת שבאמת מסקרנת אותי בנוגע למקום שהפורום תופס ומדוע. אני שמח שהחלטת להתייחס לזה גם בטיפול. חשבתי כשקראתי את דברייך שהצורך המרכזי שהפורום ממלא עבורך קשור לדימוי העצמי שלך, לבדיקה מתמדת ואולי גם מלאת חשש כיצד יגיבו לדברייך. אני לא יודע אם אני מדייק או לא אבל שווה לבדוק את זה. דרור

שאלה: מה הקשר בין פורום לדימוי עצמי? אצלי אין בעיה בדימוי העצמי ונחמד לי פה.

אולי המנהלים מכורים הם מגיעים הנה המון:-)

זה חשוב שהם שהמנהלים מגיעים לפה המון. (בנעימות): רק לא לצחוק על עבודה הקודש שלהם.. שלא יעזבו אותנו שוב :(

תארי לך מה היה כאן בימי הפורום הפתוח העליזים :-)) בכל רגע נתון, גם ב-4 לפנות בוקר, היה סיכוי שמישהו כתב משהו חדש. לא הייתה סיבה לחכות לערב כדי להיכנס לכאן ולרענן את הדף, כי בכל שעות היום קרה כאן משהו.. עצים באורך של חצי דף לפעמים ;-) המקום הזה ממש פעם פעם.. פעימות מפעימות.. (אבל ללא ספק מקשות על היכולת להיגמל מכאן :-)) אז את יכולה להסתכל על חצי הכוס המלאה..

חבל לך על הזמן... הזכרת לי ימים נשבחים...וסוערים.. ואני רוצה לומר משהו אישי, מצד אחד, זה היה מטריף את הדעת, ההתמכרות היתה בלתי נשלטת, היתה תחושה שצריך לקרא הכל ומבלי לפספס חלילה שום הודעה, והן היו רבות וארוכות. את האמת, שמחתי על הסינון - סוף סוף, היה אפשר לנשום ולהרגע - הלו, יש עוד חיים מחוץ לפורום..... ומה קבלנו ??- פורום משמים, עזוב, כמעט נטוש עד לשעות המאוחרות. ועדיין, עדיין אני בדלימה. מה עדיף - ככה או ככה.. החיים קשים - אמרנו ? פסיכולוגים יקרים - לטיפולכם !!