סך הכל אני רוצה לחיות את חיי בשקט

מלי(נקה), מה שלומך? אני בבלבלות רציניות, החלטות הרות (...) גורל עומדות על הפרק והרגשות כל כך מעורבים. הקושי עצום, אובייקטיבית, לא רק משום שאני בבסיסי לא החלטית (ולא מווסתת). האהובים שלי מנסים לעזור לי, מביעים דעה, מייעצים, מתווכחים בינהם, "ישנים" על זה, מדירים שינה מעינהם בגלל זה...זה עוזר אבל בסופו של יום אני נשארת מאוד בודדה, כי אני זו שאצטרך לקבל את ההחלטה כמובן ולשאת בהשלכותיה. וההשלכות כאמור עלולות להיות גורליות- של חיים, חולי או חלילה מוות והפעם לא רק שלי... (מילא שלי...). התרחישים השליליים האפשריים (גם אם הסיכויים להם יחסית קטנים) הם די מזוויעים וטראגיים. אוףףףףף...אני מרגישה שאני זקוקה עכשיו יותר מכל ומכולם לסטטיסטיקאי מדופלם שיעשה בשבילי את כל החישבובים הקטנים ויציג את הנתונים בצורה לא מוטית או מוטעת ואם אפשר גם חזותית, בצבעים.[ידעתי ידעתי שמתישהו זה יתנקם בי שהברזתי מהקורס ב-SPSS בתואר הראשון... ;-)]. אמממ...טוב אני כרגיל לא שואלת שומדבר (ממש לא חסרות לי דעות, כמו שבוודאי הבנת), רק משתפת בתקווה שזה יעשה לי קצת סדר ואולי גם שארגיש פחות לבד. תודה שקראת ברוב קשב :) אפשר בבקשה גם חיבוק? #

סולמית יקרה. מבינה שאת עוברת כרגע התחבטויות לא קלות, ולמרות הסקרנות, בחרת דווקא לא לפרט לגבי מה, וכמו שכתבת: "לא לשאול כלום". אני חושבת שאולי דרך זה את אומרת מה את באמת צריכה כעת: סביבה שקטה, מלווה, תומכת, מכילה. אני שומעת אותך מבינה שעלייך לקבל החלטה לא פשוטה, ואולי הנחמה או ההקלה שאת מבקשת היא שמסביב תמצאי את התמיכה שבחום, באכפתיות, בשקט. מקווה שיש לך סביבה או מישהו כזה בסביבה, ומאחלת לך ימים קלים יותר. סופ"ש מוצלח, מלי.

מלי, דווקא היה משפט אחד בהודעה שלי שהסתיים בסימן שאלה... שאליו בחרת, כנראה, לא להתייחס. בכל אופן מכבדת את החלטתך ומאחלת לך סופ"ש מוצלח. #

אפילו שניים... *