בוכה המון

הי, לפני כשבועיים עזבתי את מקום העבודה שלי לטובת הגשמה ויציאה לעצמאות. אני מטפלת הוליסטית. אני מוצאת את עצמי מבלה שעות לבד בונה מערכי טיפןלים. עסוקה בכתיבה. כשעבדתי והייתי עסוקה מאוד חשבתי שכל מה שאני צריכה זה חופש וזמן לעצמי ולהתארגנות ופתאום אני לבד במשך שעות ארוכות ויורד לי מצב הרוח מהבדידות, מה שגורם לי לא לרצות לראות חברים ולשתף אותם שלא יגידו לי שעשיתי טעות שעזבתי את העבודה. אני קמה בשבוע האחרון ובוכה בבקרים מריקנות. פתאום נפער לי חלון ענק של שקט. מלהיות כל כך הרבה שעות עם אנשים ששואלים ועוברים ומדברים אני לבד. ולא רק זה גם הלחץ מלשווק את עצמי גם הוא חדש לי. אולי אני לא יודעת להיות לבד ואני לא יודעת להתמודד עם החיים המבוגרים והאחראים ואני ממש רציתי אחרי 17 שנים של עבודה לקבוע לעצמי את המסלול אז למה אני מרגישה ככה? עצובה? מלנכולית? מסתגרת? זה תהליך שיעבור? איך?

שלום ניצה. נשמע שאת עוברת תקופה לא פשוטה, ודווקא בשלב שכ"כ חיכית ורצית בו. אני יכולה לדמיין כמה קשה לך...אני חושבת שלפעמים יש פער גדול בין הפנטזיות לבין המציאות. כאשר אנו מפנטזים ומשתוקקים למשהו, אנו מציירים אותו לעצמנו באופן אידילי, ו"שוכחים" להתייחס גם לקשיים ולמקומות הפחות נעימים. מעבר לכך, שינוי יכול להיות בעל השפעה מטלטלת ומפחידה. אני חושבת על כך שויתרת על מקום מסודר ובטוח, כנראה בניגוד לקולות ששמעת מסביב, וכעת לא רק שאת במצב של חוסר בטחון תעסוקתי, יש עלייך גם את חובת ההוכחה. וייתכן, וזו גם אפשרות, שהבחירה שלך הייתה מוטעית, ושהיום את יכולה יותר להבין מדוע. כל אלה הופכים את המצוקה שלך, קרוב לוודאי, לגדולה וקשה, ועם זאת, בעיני עשית צעד אמיץ שהנסיון והמאמץ שעמד ועומד מאחוריו איננו דווקא להחליף מקום עבודה, אלא להגיע לתחושה של מימוש והגשמה עצמית מלאים יותר. אם תסכימי איתי שזו המטרה, הרי שאת רק בתחילתו של המסע הזה, ושבמהלכו סביר להניח שתגלי לא רק מה מתאים לך ועושה לך טוב, אלא גם מה לא נכון לך ומה לא ממלא ומתגמל אותך. נדמה לי שבמסע כזה חייבים להיות טעויות, שמהן ניתן ללמוד ולהעשיר את ההבנה לגבי עצמך. תנסי להשתמש במה שאת עוברת (בהנחה שלא מדובר במשבר חולף) ולראות איך את יכולה להתייחס למה שקורה לך כעת כהזדמנות ולא כמכשול. האופציה לשנות, לחדד או למקד עומדת לרשותך גם כעת (לפעמים כשאנחנו משנים יש לנו תחושה שאסור לנו לקחת עוד צ'אנסים, ושאסור לנו "לבזבז" הזדמנויות, למרות שבפועל כל האפשרויות עדיין פתוחות בפנייך). אגב, אולי גם תגלי שהקושי הנוכחי ניתן לפתרון, אבל לאו דווקא בדרך שבה את רגילה. אם למשל, הורגלת שהעבודה מספקת גם צורך חברתי, אולי עכשיו תוכלי להתנסות במימוש חברתי שאינו קשור למקום העבודה (את יכולה להצטרף למשל לקבוצה טיפולית, לבחור בחוג או סדנה, ללמוד עם אנשים מתחום העולם שאת מתחברת אליו, וכו'). ולבסוף, אני גם תוהה האם המקום הזה של "לא להיות מרוצה" ולא להיות מסופקת מבטא קונפליקט עמוק יותר שאת מקשרת אותו למקום העבודה, אבל אולי הוא משקף קושי מהותי ופנימי שכדאי להבין אותו ואת מקורו. בהצלחה, מלי.