שאלה

שלום לך..... אני מטופלת חצי שנה, שלטעמי זה המון זמן. בחיי היומיום אני אדם פתוח שמשתף ומספר דברים, ואילו אצלו, אני כל כך סגורה ומפוחדת. אינני משתפת אפילו בדברים אלמנטריים, אני מאוד חרדה ממנו. בעברי נפגשתי עם מטפל אלטרנטיבי ולא הייתה בעיה של פתיחות מצידי. אני חוששת מפניו, מאמירותיו, מקולו הצונן והמנוכר. מתקשה עם חוסר הספונטניות והחוקים הנוקשים שבפסיכולוגיה, שאינם קיימים בטיפול אלטרנטיבי. אציין שאני אדם שתמיד מודע לגבולות ומעולם לא חציתי אותם בשום סוג של טיפול. קשה לי כל כך עם הריחוק והניכור והאליטיסטיות. מה שמצחיק הוא שאני בעצמי מגיעה מהתחום הטיפולי (תואר ראשון בפסיכולוגיה). מעולם לא ניסיתי להמשיך להתמקצע בתחום בגלל הדברים שתיארתי, בגלל שאינני מאמינה בדרך הזו, הנוקשה כל כך, ויש לי המון הסתייגויות מהתחום. אך יחד עם זאת החלטתי כן לתת הזדמנות אחת ויחידה לתחום הפסיכולוגיה הקונבנציונאלית, וההזדמנות הזו נמשכת כבר חצי שנה, נתתי באמת צ'אנס רציני, ולצערי הוא מאכזב כל פעם מחדש. ואני ממשיכה להגיע אליו ומצפה לאיזשהו נס, שינוי כלשהו, וכלום... הוא נותר מנוכר, בשלו, לא מתגמש, נוקשה וקפדן, קר כקרח... בעוד שהמטפל האלטרנטיבי בדרכו הנעימה והחמה והמלטפת כן הצליח להגיע אליי, למרות שאני משוכנעת שזה לא היה לו קל. כמישהי שיש לה מושג כלשהו בתחום הפסיכולוגיה, אני מודעת לסיבות שהפסיכולוגיה היא כזו, אך יחד עם זאת מאמינה שיש מקום בפסיכולוגיה לחום , לרוך ולמגע אנושי. אני מקווה שדבריי אינם קשים מידי או ביקורתיים מידי , כי אין לי כוונה להעליב או לפגוע באנשים שעוסקים בתחום הפסיכולוגיה, ובוודאי שהביקורת שלי אינה אישית כלפי אף אחד מהצוות בפורום.

שלום הילה האמת היא שנשארתי מעט מבולבל. אני לא בטוח האם את שואלת משהו או שחשוב לך להעביר את החוויה שלך ואת תפיסתך לגבי המקצוע. שתי האפשרויות לגיטימיות כמובן, אבל אני לא בטוח למה להתייחס. באופן כללי אומר שגם אני מאמין כמובן שיש מקום בפסיכולוגיה לחום ולרוך, אבל כמו-כן שיש גם חשיבות עצומה במחשבה על התזמון של הבעת רגשות אלה, באותנטיות שלהם ובמסגרת המחזיקה את המטופל ואת החומרים שהוא מביא לטיפול. את כותבת על המון הסתייגויות שיש לך מהתחום. האם לא יכול להיות שחלק מהסתייגויות אלה גם נכנסו איתך לטיפול ומשפיעות על המתרחש בו? כלומר, האם אין גם לך, מעבר למטפל, תפקיד והשפעה על המתרחש בחדר? מחשבה אחרת היא על הניגוד החריף בין האדם שאת, לבין מי שאת בחדר. האם מלבד המטפל המנוכר והמרוחק יש לך מחשבות נוספות על הפער הזה? כי את מתארת משהו מאוד עוצמתי שקורה לך בחדר. זה לא שאת לא מתעניינת או משתעממת או משהו בסגנון, אלא מה שקורה לך הוא בסקאלה אחרת מבחינה רגשית. ומשהו שמנוגד לחלוטין לחוויה שלך בטיפול אחר..אז מה קורה בעצם? כך שהאמת היא שלמרות שברור לי שחצי השנה הזו היא לא קלה עבורך בכלל ושאת סובלת בה לא מעט, כן הייתי ממליץ לך, אם מרגישה שיש בכך טעם ואם את סקרנית לגבי זה, לנסות להבין יותר את מה שקורה בחדר הטיפול, את מה שקורה לך עם המטפל ומה שהוא מעלה בך, בנוסף ומעבר לקושי שלך עם המקצוע באופן כללי. להתראות דוד