חרדה

ללכת לשירותים, להקיא, להתפשט, לכרוע ללדת אלה דברים כל כך אינטימיים. מדוע חלקנו בפורום בוחרים דווקא לעשות את זה בציבור מול כולם ובאמצע? מתעוררת בי מבוכה. זה מזכיר לי את אלה שמגרים את עצמם מינית ברחוב הראשי של השוק. אתה ממש לא רוצה להסתכל אבל אין לך אפשרות להתחמק ולא לראות, ואז אתה הופך להיות מציץ בעל כורחך. דרור, האם אתה חושב שחלקנו באופן מודע או לא מודע מנסים להפוך את המנהלים בכוח למציצנים כאלה? מנסים לעורר תחושת גועל ודחייה? האם חלקנו אקסהיביציוניסטים? האם הקוראים הם מן סוג של מציצנים? האם לפעמים אתה מרגיש אי נוחות מול חשיפה אישית מידי של כותבים במקום הציבורי הזה? האם זה טבעי שבכל אחד יש משהו מכל הדברים שציינתי? מתי זה נחשב סטייה? ואם אתה מגלה שיש בך סטייה איך לומדים לחיות עם זה בשלום?

נגרה... עם כל הכבוד גם את כותבת פה אז למה להציג אותנו ככה? ממש לא ברור מה עובר לך בראש..... ממה שאת כותבת זה כאילו הפורום הוא פורנוגרפיה... ממש דוחה מה שכתבת! די להחליף שמות מזהים אותך!!!!!!!!!!!!!!!!!

so שלום, את שואלת מגוון רב של שאלות, לא לכולם יש לי תשובה. אבל נראה לי שאת נוגעת בשאלה חשובה - מתי ובאילו תנאים העלאת מחשבות זכרונות ועוד יד בה בכדי להוות גורם טיפולי ומתי יש בה חוויה מכאיבה אולי הרסנית לאדם המעלה אותם ולסביבתו. אני חושב שאנשים כותבים כאן מסיבותיהם הם אם אני חש שיש משהו לא מותאם או משהו שעלול לפגוע בכותב או בסביבתו משמעותית אני מצביע על כך. אבל ככלל אני חושב שרובנו היינו רוצים להישאר פחות לבד עם הכאב שלנו. לא תמיד זה מתאפשר לנו והפורום מהווה מקום טוב לכך בשל האנונימיות שבו. דרור