זרזיף של נזקקות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מ-ל-י...את שומעעעעת אותיייייי??? בקושי? זה בגלל שאני בזום אאוט עצבני שוב...יושבת בתחתית הבור הזה האפל וממתינה בשקט עד שהקילקול בפוקוס יסתדר. ובינתיים...יש לך במלאי קרן אור קטנה וחמימה בשבילי? את עושה משלוחים לבורות חשוכים? (אני משלמת בשוטף+30 :-)) #
סולמית (בטווח המינורי היום) יקרה. אני כאן, מקשיבה לצעקה מתוך הבור, ולמשאלה שיהיה שם מישהו שיקשיב, ילווה, יושיט יד. אני מזמינה אותך לשתף יותר במה שעובר עלייך, ובינתיים שולחת (בחינם לגמרי) מחשבות מחזקות ואנרגיות חיוביות. מקווה שבמעמקי הבור החשוך והשחור הקול שלי והנוכחות שלי מורגשים, ושאולי, בעזרתם, תוכלי גם את להשמיע לעצמך מנגינות אחרות, פחות מינוריות... לילה טוב, תחזיקי מעמד, מלי.
מלי יקרה, קיבלתי בשקיקה ובשמחה את משלוח הגחליליות ממעמקי ליבך וכמו בשיר (של אסתר שמיר) בניתי מהן סולם של כוכבים... . ובאמת מרגישה היום יותר טוב וממהרת להספיק כמה שיותר, לנצל את הרגעים האלה ש"אני זאת אני" - צלולה וחדה, חיה. משתדלת להנות מהם לפני שאשאב חזרה למימד האחר, לבור הצללים הזה העגמומי בו אני רק מנסה לשרוד את המתקפות והכאב. זאת רכבת הרים משתוללת, אני מחזיקה חזק אבל באופן בלתי נמנע נחבטת ונחבלת במעברים החדים והמטלטלים הללו בין *מצבי הצבירה* השונים של הנפש שלי. כל כך הייתי רוצה קצת הפסקה מה-ride הזה, לרדת כבר מהקרונית, ולהתחיל לחיות ולחוות בצורה קצת יותר רציפה, צפויה, שפויה... סבלנות אמרת? שולחת לך בחזרה מארז מהודר הכולל תודה ענקית, הערכה כנה ופרפר נשיקה אחד קטן כזה, שעף ומתיישב בחום על הלחי או קצה האף. שבת שלווה :) #
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
