זהו ,זה נגמר

אוי דוד, כ"כ כואב לי בפנים,לפי תוצאות הבדיקות שקיבלתי היום ולאחר שיחה עם הרופא נסתם הגולל על החלום לילד נוסף,הבת המקסימה שלי תישאר בת יחידה. אחרי 4 שנים של טיפולים אני צריכה להיפרד מהחלום איך אמר הרופא "הסיכויים שואפים לאפס". ולחשוב שהייתי צריכה ללדת בדצמבר,איפה אלוהים כשצריכים אותו,איפה?!? זה כ"כ לא פייר ,אני שגדלתי במשפחה גדולה וחמה היינו תשעה אחים ואחיות לא יכולה לתת לבת שלי אפילו לא אח אחד. ואני יודעת שיש לי בעל וילדה מדהימים,אבל איך מספרים לילדה המדהימה הזאת שמחכה כבר 4 שנים לאח/אחות שזהו שאין יותר למה לחכות. כואבת,איריס.

איריס, אני ממש מצטער לשמוע. אני מבין שאלה ממש חדשות טריות שקיבלת, ולכן אני לא מתכוון לומר לך את כל הדברים המנחמים (והנכונים) שבטח כבר התחלת לשמוע ועוד תשמעי בימים הקרובים. נדמה לי שלזה יהיה עוד זמן ושעכשיו את צריכה זמן ומקום משלך, בשביל להתמודד ולעכל את העניין. ובכל זאת, את שואלת איך לספר לילדה שמחכה, ואני חושב שהדרך הנכונה ביותר לספר לה היא מתוך הביחד שלכם, מתוך המשפחתיות ומתוך הידיעה - השיכלית" והרחוקה עדיין - שלמרות זאת אתם ביחד, ושה"ביחד" המשפחתי הזה יכול עדיין לספק כמות מרשימה של חום ואהבה, שאינה תלוייה בשום אופן במספרים ובכמות הנפשות הנמצאות.. ואני חושב, איריס, גם על הילדה שהיא את, על הילדה שכל-כך רצתה וציפתה גם היא לעוד בני משפחה, לאחים..תקשיבי גם לילדה הזאת ותני גם לה את הכבוד והמקום והחום שהיא זקוקה לו. להתראות וליל מנוחה דוד