כועסת

ככה לפני שאני מתפוצצת רק שאלה - למה המטפל שלי שידע שאני ממילא מרגישה דפוקה לגמרי היה צריך להוסיף לי על זה את האבחנה המעוללת "הפרעת אישיות גבולית"? מה טיפולי בזה? מה עם פסיכולוגיה פוזיטיבית? למה לאשר לאדם שמרגיש דפוק שהוא דפוק?

מבינה:-(

שלום negra דיבור על אבחנה הוא משהו שנעשה על-פי רוב במסגרת של טיפול וכחלק מהתהליכים המתרחשים בתוכו. אני לא יודע באיזה הקשר האבחנה עלתה, אבל לעיתים יש משהו מארגן ומסדר במתן של אבחנה פורמלית, לעיתים יש בכך משהו מזעזע ומערער ולעיתים יש בזה גם מזה וגם מזה. בהרבה טיפולים יש מקום לשלב את הדגש על החלקים החיוביים יותר של האישיות יחד עם הנגיעה במקומות הכואבים והקשים יותר, אבל אני לא משוכנע שאבחנה היא משהו שנופל באמת לצד החיובי או השלילי. בבסיס מדובר בקטגוריזציה אובייקטיבית ככל שניתן של דפוס התנהגות נפשית, שאינה נושאת עמה בהכרח מטען שלילי או חיובי. מה שהיא מעוררת, התגובות שהיא מעלה, זה כמובן משהו שונה לחלוטין. אבל את בטח יודעת - זה בדיוק הדברים שצריך לדבר עליהם עוד ועוד בטיפול.. להתראות דוד