מחשבה

שלום אז מצד אחד ישנה ציפיה שהמטפל יחווה (ויפגין) רגשות אמיתיים של חיבה, דאגה, קירבה, אהבה, ומהצד השני ה'וודאות' שהוא נשאר אדיש לביטויים קשים, מעליבים המכוונים אליו. אותה מערכת מקודדת לשני הכיוונים, הלא כך?

שלום למישהי כן, נדמה לי שאני מבין לאן את מכוונת. אבל נראה לי שיש מורכבות מעבר לכך. מטפלים אינם מגיבים (אני מקווה) בצורה אמפתית אוטומטית ומפיקים מעצמם חום ללא הרף ואבחנה, אלא הם מגיבים למשהו. ולעיתים יש יותר תגובה של חום ולפעמים היא פחות נמצאת. ובשני המקרים שווה גם להרהר מדוע דווקא התגובה הזו הופיעה ומה למעשה מתרחש. ואותו דבר נכון לגבי תגובות לביטוים לא נעימים. בוודאי (אני מקווה) שמטפלים מגיבים רגשית למשהו שלא נעים להם. עדיין, החשוב הוא לא לבטא בהכרח את התגובה הזו (לפעמים כן יש לזה מקום) אלא יותר להבין למה היא הופיעה..כלומר, אותו סיפור בעצם. ההבדל היחיד הוא שתגובות חמות יותר מקובלות חברתית וגם יותר מקושרות ל"טיפול" ולכן יהיה גם יותר נוח וקל למטפלים להפגין אותן בגלוי. כך לפחות נדמה לי. ומעבר לכך, אני תוהה - האם השאלה שלך היא המשך לדיונים שעולים פה היום בפורום ביחס להודעה של דרור והתגובות שהיא עוררה, או שהיא ללא קשר? כי הנושא של תגובות של מטפלים, והאדישות שלהם, או מידת הפגיעה והכעס שלהם, נראה כמו נושא מרכזי למדיי היום..אם תרצי תוכלי גם לפתוח את זה יותר מול דרור בהמשך. להתראות דוד

לדוד, לגבי תהייתך התשובה חיובית. זה נדמה, נתפס לא פעם, בהודעות ותגובות שעולות כאן, כ'לא לגיטימי' שהמטפל ייעלב ו 'יגיב מהבטן' ובאותה נשימה הציפיה המתמדת כמעט שיחוש ויביע גם קשת של רגשות חמים(כמו המטופל..) רצון שהשיח הטיפולי יהיה אמיתי ככל האפשר אבל ש'המראה' תשקף רק את מה שירגיש נוח בכל הקשור לקשר הבינאישי מטפל -מטופל. המקובלות החברתית עליה דיברת מצטיירת בעייני כבעייתית. לילה טוב